ייתכן שהמאמר מזכיר מפגשים קודמים בחיפה. כיום הייעוצים של ויקטוריה מתקיימים אונליין בלבד, בתיאום מראש.
שמתם לב איך אותה שקיעה בחיפה נחווית פתאום אחרת לגמרי בספטמבר ובאפריל? עבורי, גלגל השנה הפך מזמן לא רק לתרשים יפהפה מספרים, אלא לדרך להרגיש את נשימת היום, הגוף והנשמה, במיוחד כשהשמש הישראלית, זיכרונות מקווי רוחב אחרים ותפניות פנימיות אישיות מתערבבים סביב.
אני גרה בחיפה שנים רבות ולעתים קרובות רואה כיצד הקהילה דוברת הרוסית בישראל מחפשת באופן אינטואיטיבי את לוח השנה החי שלה. יש לנו חגים יהודיים, תאריכים משפחתיים, זיכרונות מחורפי ילדות, ריח הים, חמסין, עונת הרימונים, הגשמים הראשונים. ואיפשהו בין כל אלה, האדם מנסה להבין מתי לשחרר, מתי לזרוע כוונה, מתי להודות, ומתי לשתוק. בדיוק כאן לוח השנה המאגי מפסיק להיות אקזוטי והופך למשענת.
אני לא אוהבת טקסים מכניים.
אם חג נחווה רק בגלל שזה כתוב ברשימה של מישהו אחר, יש בו מעט כוח. אבל אם תאריך הופך לנקודת מיקוד, הוא מתחיל לדבר איתך בצורה מדויקת מאוד.
גלגל השנה בקצב ישראלי
כאשר התחלתי לראשונה ברצינות להתאים את השבתות לחיים בישראל, נאלצתי לוותר על תמונה יפה אך זרה. בספרים חיים לעתים קרובות יערות ערפיליים, אדמה לחה, פרדסי תפוחים, סתיו מאוחר עם עלים כבדים. אצלנו, דברים רבים שונים. כאן האור והיובש יכולים להישאר זמן רב יותר ממה שהזיכרון האירופי מצפה. כאן הגשם הראשון נתפס כמעט כהתגלות. כאן השקד פורח כאשר מישהו עדיין לא הספיק להיפרד פנימית מהחורף.
לכן אני תמיד אומרת ללקוחותיי: אל תאנסו את הטבע עם סמל. הקשיבו למקום שבו אתם חיים. גלגל השנה אינו דורש העתקת תפאורה. הוא דורש כנות.
עבורי, סאמיין בישראל הוא לא רק נושא האבות הקדמונים והגבול הדק בין העולמות, אלא גם תחושה של שקט פנימי עמוק לפני שינוי קצב האור. יול אינו תמונת שלג, אלא שמירה על אש פנימית בעונה שבה הלילה הופך למובהק במיוחד. אימבולק כאן מתחבר בקלות לטיהור הבית, למים, לאור נר ולרגע שבו פתאום מופיע חוט ברור של העתיד. את אוסטרה אני מרגישה לעתים קרובות דרך איזון הרוח, האור והדחפים הראשונים הברורים מאוד לפעולה. בלטין אצלנו נשמע לעתים קרובות דרך הגוף, כוח התשוקה, הפריחה, החושניות והתנועה. ליטה היא אש בוגרת, אנרגיית שלמות, אך גם שאלת מידה. לוגנאסד הוא הקציר הפנימי הראשון, לא תמיד חיצוני. מאבון אינו עצב, אלא הכרת תודה בוגרת וספירה מפוכחת של משאבים.
אם מסתכלים על ימי היפוך השמש ושוויון היום והלילה רק אסטרונומית, אפשר להישאר בראש. אבל כשאתם מקשרים אותם לחיים שלכם, מופיעה בהם צפיפות. כמה אור אני יכולה להחזיק? היכן העודף שלי? מה הגיע הזמן לאסוף? מה כבר עבר זמנו? זוהי שיחה עם הזמן.
הטבע לא אוהב חזרה מכנית.
תמיד יש לו ניואנס. שנה אחת מבקשת יותר שקט, אחרת – יותר תנועה. עונה אחת קוראת הביתה, אחרת – לדרך. כשאני עובדת עם אנשים, אני מציעה לתפוס את גלגל השנה לא כלוח שנה דתי קפדני, אלא כמפת מקצבים. המפה עוזרת לא ללכת לאיבוד, אבל את הדרך אתם עדיין עוברים ברגליים שלכם.
כיצד גלגל השנה משקף מעברים פנימיים
כוחן של השבתות אינו בכך שהן נקראות יפה, אלא בכך שכל אחת מהן נוגעת במצב אנושי מוכר. כולנו מתים לתפקידים ישנים ונולדים לחדשים. כולנו עוברים תקופות של ריקנות, צבירה, התפרצות, עייפות, פריון ושחרור. לכן גלגל השנה נוגע עמוק כל כך גם באלה הרחוקים מכל מסורת.
את סאמיין אני מרגישה לעתים קרובות כזמן לשיחה כנה עם הצל. לא עם חושך תיאטרלי, אלא עם מה שנדחה זמן רב. מכתבים שלא נשלחו. מילים שלא נאמרו. קשרים שלא הושלמו. יול מביא מחווה אחרת – לשמור על אש קטנה, כשבחוץ רוצים הוכחות ותוצאות מהירות. אימבולק הוא טיהור וכיוונון, כשהבית הפנימי עדיין לא נבנה מחדש לגמרי, אבל כבר נשמע קצב חדש. אוסטרה מעלה את נושא האיזון. מה יש לי בזוג אור – צל, עבודה – מנוחה, היגיון – אינטואיציה? בלטין מוביל לחיוניות ולאמת גופנית. ליטה מראה עד כמה אנו יודעים לא רק להדליק, אלא גם לשמור על כוח ללא שחיקה. לוגנאסד מזכיר שיש להכיר בקציר הראשון, גם אם הוא עדיין לא מושלם. מאבון מלמד הכרת תודה בוגרת ופרידה ללא דרמטיזציה.
האם לא את זה כולנו מחפשים – לא קסם לשם אפקט, אלא קצב שבו הנשמה מפסיקה למהר ומתחילה לשמוע את עצמה?
אחת הלקוחות שלי מתל אביב הגיעה אליי לאחר תקופה ארוכה של עייפות. חיצונית, הכל החזיק מעמד: עבודה, ילדים, תוכניות, נסיעות. אבל פנימית הייתה תחושה שהחיים מתנהלים בפרגמנטים, ללא משמעות וללא עונתיות. היא אמרה לי: אני כאילו חיה כל הזמן באותו חודש. לא התחלנו בטקסים גדולים, אלא בדבר פשוט מאוד – יומן עונתי לפי גלגל השנה. בסאמיין היא רשמה מה בתוכה מבקש סיום. ביול היא חיפשה ניצוץ אחד שהיא רוצה לשמר. באימבולק היא עשתה טיהור מרחב במים ומלח. בלוגנאסד היא למדה להכיר לא רק במה שהושלם באופן מושלם, אלא גם במה שכבר הניב פירות ראשונים. כעבור כמה חודשים היא אמרה משפט מדויק מאוד: הפסקתי לדרוש מעצמי כוח זהה כל השנה. ובזה היה יותר קסם מאשר בעשרות טקסים מורכבים.
נשים דוברות רוסית בישראל מרגישות את הנושא הזה בעדינות מיוחדת. רבות מאיתנו גדלו בין כמה קודים תרבותיים. בזיכרון – סימני סבתא, חגים כנסייתיים, לוח שנה סובייטי, עונות בית ספר. כאן, בישראל, מתווסף המחזור היהודי, טבע אחר, שמיים אחרים, ריח אדמה אחר אחרי גשם. וכאשר אדם יוצר את מעגל הכוח האישי שלו, ללא אלימות פנימית, מתרחשת פיוס. לא עם המערכת. עם עצמו.
אני רואה גם דבר נוסף: גלגל השנה עוזר להפחית חרדה. כאשר אדם לא מרגיש את הקצב, הוא מנסה לפתור הכל בבת אחת. והקצב מלמד: עכשיו זה לא זמן לקצור, עכשיו זה זמן להכין את הקרקע. או להיפך: מספיק להתכונן בלי סוף, כבר הגיע הזמן לצאת לאור. כיוונון כזה יקר מאוד עבור אלה העוסקים ביצירה, עוברים משבר יחסים, מחליפים עבודה או חווים עייפות הגירה.
וכאן מופיע ניואנס חשוב. לוח השנה המאגי אינו דרך להסיר מעצמך אחריות. הוא לא אומר: חכה לתאריך הנכון, והכל יקרה מעצמו. הוא אומר אחרת: פעל בהסכמה עם הרגע. זוהי עמדה בוגרת יותר. יש בה פחות מהומה ויותר כוח.
פרקטיקה: גלגל השנה בבית
הבטחתי לא להיכנס לתיאוריה יפה, לכן אתן טכניקה שאני עצמי ממליצה עליה לעתים קרובות. היא מתאימה גם למי שרק מתחיל להכיר את הקסם העונתי, וגם למי שכבר מרגיש את השבתות בגופו. טקס זה ניתן לבצע שמונה פעמים בשנה, בימי השבתות או במסדרון של שלושה ימים לפני ואחרי התאריך. לביצוע בדרך כלל מספיקות 20-30 דקות.
מה להכין: נר קטן, קערת מים, קורט מלח, דף נייר, עט, סמל עונתי ובד או מפיון למרחב. סמל עונתי יכול להיות רימון, ענף זית, פריחת שקד, שיבולת, עלים יבשים, אבן מהים, פיסת קליפה, עלי דפנה. אם תרצו להרכיב מראש סט יפה, הרבה ניתן למצוא בחנות המכשפה, אך הפרקטיקה עצמה עובדת גם עם דברים פשוטים מאוד.
- בחרו סף. אל תרדפו אחרי הדקה האסטרונומית המושלמת. סמנו יום שבו אתם באמת יכולים להיות בשקט. קסם אוהב דיוק, אבל יותר מזה הוא אוהב נוכחות.
- צרו מזבח קטן של העונה. הניחו בד, הציבו נר, קערת מים וסמל עונתי. שבו בנוחות. כבו את הטלפון. כמה דקות אל תעשו כלום. פשוט הסתכלו על החפצים ותנו לגוף להדביק את הרגע.
- ציינו את המעבר בקול רם. אמרו בקצרה: "אני נכנסת לתפנית זו של גלגל השנה ורוצה לשמוע מה עונה זו מלמדת אותי". אין צורך בתיאטרליות. הקול צריך להיות חי.
- עשו שבע נשימות איטיות. בכל נשיפה שאלו את עצמכם: מה בי עייף, מה הבשיל, מה רוצה להיוולד? אל תענו מיד בשכל. תנו לגוף להגיב קודם. מתח בחזה, חום בכפות הידיים, גוש בגרון, רוגע פתאומי – כל אלה הם כבר תשובה.
- חלקו את הדף לשני חלקים. בצד שמאל כתבו: "אני משחררת". בצד ימין: "אני מגדלת". בעמודה הראשונה רשמו כל מה שמסיים מחזור: הרגלים, פחדים, אשליות, יחסים עם עצמכם, הבטחות תלויות. בשנייה – לא חלומות גרנדיוזיים, אלא נבטים חיים: קצב שינה חדש, שיחה כנה, למידה, יצירה, מנוחה, דאגה לגוף.
- בצעו פעולה פשוטה עם היסודות. געו במים ואמרו מה אתם רוצים לטהר. פזרו לקערה קורט מלח כסימן לקיבוע הכוונה. לאחר מכן הדליקו נר וקראו בקול רם פריט אחד מהעמודה הימנית – החשוב ביותר לעונה זו. רק אחד. כך אינכם מפזרים כוח.
- סיימו את הטקס גופנית. שתו מעט מים נקיים או שטפו את הפנים. זה מקרקע. לאחר הטקס אל תרוצו מיד למסנג'רים. שבו עוד לפחות שלוש דקות בשקט.
- השאירו סימן של העונה. את הנייר ניתן לקפל ולשמור עד השבת הבאה. ואפשר להקים קופסת גלגל השנה, שבה יאוחסנו רשומות, סרטים, עלים מיובשים, אבנים, סמלים קטנים. כעבור שנה תראו את הדרך בצורה ברורה מאוד.
אם אתם עובדים עם טארוט, ניתן להוסיף קלף אחד לשאלה עונתית. אם רונות קרובות יותר – לשלוף סימן אחד כעצה לתקופה. אבל אל תעמיסו על הטקס. כוחו בבהירות. מעבר אחד, כוונה אחת, צעד כנה אחד.
לפעמים שואלים אותי אם אפשר לעשות פרקטיקה כזו עם כל המשפחה. כן, אם כל המשתתפים מבינים את המשמעות ולא הופכים אותה למופע. ילדים קרובים במיוחד לפעולות עונתיות פשוטות: להדליק נר, להניח פרי על המזבח, להביע תודה, לבחור משאלה למחזור חדש. קסם משפחתי עובד בעדינות ובעומק.
אם אתם זקוקים לגישה מובנית יותר, עם לימוד, סמליות וניתוח מחזורים אישיים, אני ממליצה לבקר בבית הספר של ויקטוריה רומר. שם אני נותנת מערכות שעוזרות לאדם לא לאסוף את הפרקטיקה בחתיכות, אלא לבנות את שפת העבודה שלו עם הזמן.
כאשר גלגל השנה הופך ללוח שנה אישי
הדבר היקר ביותר מתחיל לא ביום השבת עצמו, אלא אחריו. אתם פתאום שמים לב שאתם מפסיקים לחיות ברשימת משימות בלבד. מופיעה עונתיות של החלטות. בסתיו קל יותר לסיים ולנקות. בחורף – להרות ולאסוף כוחות. באביב – לנסות, ללמוד, להסתכן. בקיץ – להתבטא ולאסוף פירות. תרשים זה פשוט, אך הוא זה שמחזיר לאדם את האקולוגיה הפנימית.
אני, ויקטוריה, צפיתי פעמים רבות כיצד משתנה אפילו הדיבור של אנשים. במקום "משהו לא בסדר איתי, האטתי" מופיע דבר אחר: "עכשיו זו תקופת הצבירה שלי". במקום "אני לא מספיקה כלום" – "אני קוצרת לא את הקציר שהנשמה צריכה". מילים אלה אינן מצדיקות חוסר מעש. הן נותנות דיוק.
לגלגל השנה יש מתנה נוספת – הוא מחזיר כבוד לצעדים קטנים. לא כל עונה מולידה אירועים גדולים. לפעמים הפרי העיקרי שלכם הוא שינה משוקמת, שיחה שלווה עם האם, סדר על שולחן העבודה, חוב שנסגר, מכתב אחד שפחדתם לכתוב מזמן. כשאתם רואים את החיים במחזורים, אתם מפסיקים לבוז לקטן. ובלעדי זה אין קסם אמיתי.
עבור אנשים בהגירה זה מרפא במיוחד. הקרקע החיצונית משתנה, אבל את המעגל הפנימי אפשר לבנות מחדש. ישראל מלמדת עמידות, מהירות, הסתגלות. אבל הנשמה לפעמים זקוקה לא רק לאתגר, היא זקוקה לקצב. לוח השנה המאגי עוזר להשתרש ללא קשיחות. אינכם חייבים להיות דומים למסורת מספר. אתם יכולים ליצור פרקטיקה עונתית כנה כאן – בין הים, האבן, הרוח, הרימון, השבת, זיכרון העבר וקול העתיד.
אם תרצו לחקור לעומק טקסים, סמלים ואזוטריקה חיה, ראו גם את LiveMagia. אני אוהבת משאבים שבהם הקסם אינו מנותק מהחיים, אלא עוזר לאדם לחיות בקשב רב יותר.
גלגל השנה אינו דורש שלמות. הוא מבקש נוכחות. לשבת. להקשיב. לקרוא בשם. להודות. לשחרר. ולשוב להיכנס למעגל הבא כבר כאדם קצת אחר.
בזה טמון היוקרה הסודית של הקסם העונתי – הוא לא שובר את החיים, אלא עוזר לשמוע את דפוסם.
שאלות נפוצות
האם צריך לחגוג את השבתות בדיוק לפי התאריך?
לא. אם אתם מרגישים את המעבר יום קודם או יום אחרי, זה בסדר. עדיפה נוכחות חיה מאשר דיוק פורמלי ללא תגובה פנימית.
האם ניתן לשלב את גלגל השנה עם לוח השנה היהודי?
כן, ובישראל זה טבעי במיוחד. אני רואה לעתים קרובות כיצד אנשים משלבים בעדינות פרקטיקות עונתיות אישיות עם חגים יהודיים, לא מערבבים הכל לעיסה אחת, אלא מכבדים את משמעות כל מחזור.
מה לעשות אם אני עדיין לא מרגישה את העונה?
התחילו בהתבוננות בגוף, בחלומות, במצב הרוח, באנרגיה ובטבע סביב הבית. כמה מחזורים של התבוננות קשובה נותנים יותר מעשרות מונחים נלמדים.
אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לניתוח אישי של מקצבים, מעברים בלוח השנה או פרקטיקה אישית המותאמת לשלב חייכם, ניתן לכתוב לויקטוריה בוואטסאפ.
