מסדרון ליקויים: איך לעבור אותו בלי טלטלות

ייתכן שהמאמר מזכיר מפגשים קודמים בחיפה. כיום הייעוצים של ויקטוריה מתקיימים אונליין בלבד, בתיאום מראש.

האם שמתם לב איך במסדרון ליקויים אדם פתאום רוצה להתפטר בפתאומיות, להתוודות על אהבה, לסיים מערכת יחסים, לעבור דירה, למכור דירה או, להיפך, להיעלם מכל הצ'אטים ולא להחליט כלום? אני צופה בזה שנים רבות וכל פעם רואה את אותה צורה: האור כאילו הופך אלכסוני, העמודים המוכרים זזים, ומה שביקש לצאת החוצה כבר לא רוצה לשבת בשקט.

עבור משפחות דוברות רוסית בישראל, תקופות כאלה חופפות לעיתים קרובות לחיים עמוסים: חמסין, חגים, נסיעות בין חיפה, אשדוד, ירושלים, שולחנות משפחתיים, חדשות, עייפות, שיחות ישנות עם הורים וילדים. ואז הליקוי מורגש לא רק בשמיים. הוא נכנס לחיי היומיום. לשינה. לגוף. לאינטונציה.

אני לא אוהבת הפחדות סביב אירועים אסטרולוגיים. ליקוי אינו גזר דין ואינו כפתור אסון. אבל גם לא הייתי מתייחסת אליו כתמונה יפה. זו תקופה שבה המערכת מתארגנת מחדש, ואנחנו שומעים את חריקתה בבירור במיוחד.

בבית הספר ובפגישות אישיות אני אומרת לעיתים קרובות: אל תאמינו לשום דחף בהיר ללא בדיקה עם הגוף, הזמן והעובדה. במיוחד כאשר בשמיים יש שילוב של ליקוי חמה וליקוי ירח. דווקא במרווחים כאלה אדם מפרש כגורל את מה שלמעשה הוא מתח שעלה על פני השטח.

אם לומר בפשטות, מסדרון ליקויים אינו קסם של אימה, אלא אזור של רגישות מוגברת. עבור חלק הוא מביא סיום, עבור אחרים – תפנית, עבור אחרים – שיחה כנה שנדחתה זמן רב מדי. ולפעמים הוא פשוט מראה היכן אתם חיים כבר זמן רב באינטונציה שאינה שלכם.

למה מסדרון ליקויים משבש את הקצב הרגיל

שואלים אותי לעיתים קרובות, למה דווקא בימים אלה הכל כאילו הופך חד יותר. מצד אחד, התשובה אסטרונומית וארצית לחלוטין: תצורת האור משתנה, הירח, כדור הארץ והשמש מסתדרים בצורה מיוחדת. אם רוצים עובדות יבשות, אפשר לראות תיאור בסיסי של התופעה בויקיפדיה. אבל עבור אסטרולוגית מתרגלת זה לא מספיק. אותי מעניין לא רק האירוע בשמיים, אלא איך הוא מהדהד עם המפה הלידתית, הרגלי הנפש והשדה המשפחתי של האדם.

ליקויים כמעט תמיד קשורים לצמתי הירח, וצמתים אינם עניין של מצב רוח יומיומי. הם עניין של כיוון תשומת הלב של הגורל. כאשר ציר הצמתים מופעל, החיים מעלים שאלות שכבר אי אפשר לדחות למגירה האחורית. לא בגלל שמישהו מלמעלה כועס. אלא בגלל שהמערכת הבשילה.

אני רואה ליקוי כהפחתה זמנית של אור דקורטיבי. כל מה שהיה מוסתר מאחורי עשייה, שגרה, מילים נכונות והרגעה עצמית, הופך בולט יותר. אצל חלק זה נושא מערכות יחסים. אצל אחרים – כסף ותחושת יציבות. אצל אחרים – הגוף, שדיבר מזמן בלחש, ועכשיו מדבר בקול רם יותר.

לא כל ליקוי פועל באותה צורה. לפעמים המסדרון עובר בעדינות ומביא רק בהירות. לפעמים הוא מעלה חרדה חזקה, עלבונות, מכתבים ישנים, פגישות פתאומיות, הפרת הסכמים. אני תמיד בודקת לאילו בתים במפת האדם נופל הליקוי, אילו כוכבי לכת הוא נוגע, ורק אז מדברת על היקף ההשפעה. הפחדות כלליות אינן מספיקות כאן.

ליקוי חמה וליקוי ירח פועלים באופן שונה

למרות שאנו קוראים לזה באותה מילה, בתחושה הפנימית ליקוי חמה וליקוי ירח שונים זה מזה.

• ליקוי חמה נוגע לעיתים קרובות יותר לתפקיד, לכיוון, לזהות, להחלטה על התחלה או שינוי מסלול. הוא יכול להאפיל זמנית על השאלה: מי אני עכשיו, לאן אני הולך, על מה אני בונה את סמכותי.
• ליקוי ירח נוגע חזק יותר ברגשות, בזיכרון הגוף, בבית, בקשרים, בשינה, בתגובות הרגילות, ביחסים עם האם או עם מי שתפס את מקום האם במערכת.

ליקוי חמה נותן לעיתים קרובות דחף לשלב חדש, אך התחלה זו מגיעה דרך התכווצות. לא דרך תרועות, אלא דרך תחושה שהחליפה הישנה כבר לא מתאימה. ליקוי ירח, לעומת זאת, מוציא לעיתים קרובות החוצה את מה שכבר הצטבר ומבקש סיום. דמעות, עצבנות, עייפות פתאומית, רצון לשתוק – זו לא בהכרח חולשה. לפעמים כך הנפש מפנה מקום.

את המסדרון שבין הליקויים אני תופסת כגשר שעליו לא כדאי לרוץ. עדיף ללכת עליו, תוך שימת לב היכן הקרשים חורקים. אצל אנשים בעלי רגישות גבוהה עולים חלומות, שיחות עם קרובי משפחה מתחדדות, נמשכים לבדוק מחדש תמונות ישנות, מסמכים, מכתבים. רבים נבהלים: "משהו לא בסדר איתי?" לא. לרוב המערכת פשוט מחזירה לכם ארכיון שלא נקרא.

וכן, אירועים אסטרולוגיים אוהבים לפגוע בעצב הזמן. בישראל זה בולט במיוחד: קורה שלדאגות הרגילות מתווספים מפגשים משפחתיים, נסיעות, חום, ריח הים, חדשות, מתח החגים. על רקע כזה, הליקוי מחזק לא פנטזיה, אלא את מה שכבר היה בתוך השדה.

ליקוי אינו יוצר בעיה מאפס. הוא מראה היכן הבעיה חיה כבר זמן רב ללא שם.

מסדרון ליקויים כצורת מעבר: אסטרולוגיה, טארוט וקבלה

חשיבה טופולוגית קרובה לי – כאשר אותה צורה מזוהה במערכות שונות. לא משנה אם אנו מדברים בשפת האסטרולוגיה, הטארוט, הקבלה, ארכיטיפים יונגיאניים או קונסטלציות משפחתיות של הלינגר. אם נתבונן היטב, הדפוס חוזר על עצמו.

צורת מסדרון הליקויים היא כזו: התכווצות – אובדן ראות מוכרת – כוונון מחדש – הופעת סדר חדש. זו לא פואטיקה. זו הדינמיקה של כל מערכת חיה שיוצאת מאיזון ומחפשת תצורה כנה יותר.

בקבלה חשוב לי כאן דימוי הצמצום – התכווצות, כאשר הנוכחות כאילו נסוגה כדי לאפשר הבחנה. לא בגלל שהעולם נטוש. אלא בגלל שבלי הפסקה לא נוצרת צורה. מאחורי זה עומד האין – כלום כמקור, לא ריק במובן היומיומי, אלא מצב טרום-צורני שממנו יכולה להיוולד משמעות. ונקודת המעבר נחווית לעיתים קרובות כדעת – ספירה נסתרת של ידע, שאינה נמצאת על פני השטח, אך מחברת רמות.

בטארוט אותה צורה יכולה לדבר דרך ארכיטיפים שונים. לפעמים דרך הירח, אם האדם משוטט בהשלכות ולא מבחין מיד בין פחד לאינטואיציה. לפעמים דרך המגדל, כאשר המבנה השברירי כבר לא מחזיק. לפעמים דרך יום הדין, אם מגיעה קריאה לסיים עלילה ישנה ולצאת לחיים מדויקים יותר. אני לא קוראת קלפים כטריק של ניבוי. עבורי זו שפת ארכיטיפים, שעוזרת לראות במהירות את שלד המצב.

אצל הלינגר אותו דפוס מתבטא אחרת: מה שהוצא חוזר דרך הסימפטום. מה שהמשפחה או האדם עצמו אינם רוצים לראות, אינו נעלם. הוא מחכה לרגע שבו השדה יהפוך רגיש מספיק כדי להחזיר את הנשכח למקומו. לעיתים קרובות דווקא במסדרון הליקויים עולים לא עלבונות של היום, אלא נאמנות ישנה. זרה, אך נחווית כשלנו.

אצל יונג זו הייתה פגישה עם הצל ועם הקומפלקס האוטונומי. בפיזיקה של פריגוז'ין – התנהגות מבנים דיסיפטיביים הרחק משיווי משקל, כאשר דווקא חוסר היציבות פותח דרך לרמה חדשה של ארגון. היכן שאדם רואה כאוס, המערכת לפעמים מייצרת נגאנטרופיה – גידול בסדר על חשבון עיבוד מידע מדויק. ומסדרון הליקויים דווקא אוהב להגביר את צפיפות המידע.

האם זה לא דומה לחיים, כאשר כלפי חוץ אתם עדיין באותו בית, באותה עבודה, עם אותם אנשים, ובפנים כבר אינכם נכנסים למתאר הקודם?

בקורס שלי "מאגיית התודעה" אנו קוראים לרגע זה כניסה ללמניסקטה – לולאה שבה העבר והעתיד יוצרים זה את זה דרך נקודת ההכרה. קסם כאן אינו עניין של אפקט תיאטרלי. קסם הוא היכולת לתפוס את הנקודה הזו בכוונה, לא ליפול לא לתגובה אוטומטית של העבר, ולא לפנטזיה על העתיד. כאשר אדם מגיע לנקודה כזו, ההחלטה הופכת נקייה יותר.

יש גם את דימוי המרכבה והאופנים – גלגלים בתנועה. הוא מדויק במיוחד עבור ליקויים. מבחוץ נראה שהכל מסתובב מהר מדי. אבל אם תופסים את המרכז, התנועה מפסיקה לקרוע ומתחילה לשאת. לא תמיד נעים. אבל כנה.

דוגמה מהפרקטיקה

בסתיו שעבר הגיעה אליי נונה מאשדוד. עבדנו בסדנה בחיפה, ברחוב העלייה השנייה 22, כשהחום כבר התחיל להרפות, אבל האוויר עדיין החזיק את זיכרון החמסין. נונה התכוננה לחתום בדחיפות על מסמכים למכירת חלקה בדירת אמה המנוחה. נותרו יומיים לפגישה עם אחותה, והיא דיברה בקול רגוע מאוד: "אני רוצה לסגור את זה מיד, אחרת אשתגע".

ברמת העובדות הכל נראה הגיוני. הסכסוך עם אחותה נמשך זמן רב. כסף היה נחוץ. אבל גופה של נונה אמר אחרת: גרונה נחנק, תיאבונה נעלם, היא התעוררה לפני עלות השחר עם אותה מחשבה ש"בוגדת באמא". במפת הליקויים עברו על ציר הבית והמעמד, נגעו בירח ובנושא השייכות ההורית. בשפת הקונסטלציות זה נשמע עוד יותר ברור: בשדה עמדה היסטוריה לא מעובדת של סבתא שאיבדה את ביתה במעבר כפוי וכל חייה חזרה ואמרה ש"אי אפשר לחלק בית בלי כאב".

לא עשינו שום דבר מרהיב. נונה ציירה בית בשלושה קווים, כתבה בכתיבה חופשית שבע דקות, ואז שלפה שישה קלפים. בעמדה "מה לא שלי, אבל אני נושאת" יצא חמישה מטבעות. המשפט הראשון שלה היה גס ומדויק: "אני נאחזת בעוני כדי להישאר בת טובה". זו לא הייתה תובנה יפה. זו הייתה פגיעה בצומת.

היא לא ויתרה על העסקה. ואני לא אמרתי לה "אל תעשי כלום עד סוף המסדרון", כי החיים לפעמים דורשים צעדים קונקרטיים. אבל דחינו את החתימה בכמה ימים, הסרנו את דחף הנקמה, הכנו רשימת תנאים ודיברנו בנפרד על משפט לשיחה עם אחותה. אחרי הליקויים נונה חתמה על המסמכים כבר ללא רעד וללא רצון להעניש מישהו בכסף. המצב עצמו לא הפך לאידיאלי. אבל הופיע בו סדר.

בזה טמונה המהות עבורי. המסדרון לא תמיד מבטל פעולה. הוא דורש שהפעולה תפסיק להיות תגובה לא מודעת.

מה מותר ומה לא כדאי לעשות במסדרון ליקויים

אני לא תומכת באיסורים קטגוריים בסגנון "אסור להסתפר, אסור לקנות, אסור לצאת מהבית". זו רמה ילדותית של עבודה עם פחד. אבל גם לא הייתי ממליצה למהר להחלטות בשיא הרגש. בליקויים כדאי לא להתרוצץ, אלא להגביר את הדיוק.

מה עוזר

• להאט את הקצב היכן שאפשר. לא חייבים לעצור את החיים. מספיק להסיר הבטחות מיותרות, ויכוחים לשם ויכוח ופעולות אוטומטיות.
• לתעד חלומות, תגובות גופניות, מחשבות חוזרות. הגוף הוא השפה הראשונה שאינה משקרת. אם לפני אדם מסוים אתם מתכווצים, ולפני החלטה מסוימת מופיעה כבדות בבטן, זו אינפורמציה, לא עניין של מה בכך.
• לבדוק עובדות בנפרד מהרגש. מסדרון ליקויים אוהב להעצים דרמה פנימית. מסמכים, תאריכים, ניסוחים, כספים עדיף לבדוק פעמיים.
• לסיים קצוות פתוחים. לסדר ארכיון, לסיים שיחה ארוכה, לענות למכתב, להחזיר ספר, למלא מסמך – זו דרך טובה לא לבזבז אנרגיה.
• לתת מקום לשקט. לא לתנוחה רוחנית, אלא להפסקה פשוטה ללא רעש אינסופי, פיד ופרשנויות של אחרים.

מה לא הייתי ממליצה

• לקבל החלטות גורליות רק ממצב של עלבון, נקמה או אופוריה. אם ההחלטה נכונה, היא תחזיק מעמד כמה ימים ולא תתפרק אחרי שינה.
• לבלבל סימן עם פנטזיה. לא כל שיר אקראי ברדיו הוא מסר. לא כל חלום הוא נבואה. לפעמים חלום פשוט מראה שמערכת העצבים עמוסה יתר על המידה.
• לחפש אשם במקום מבנה. ליקוי חושף צומת, ולא ממנה נבל אחד.
• להיכנס לטקסים נוקשים מפחד. אם אתם נמשכים לעשות כל דבר, רק כדי לא להרגיש, אז לא טקס נחוץ קודם, אלא מיכל לחוויה.
• להתעלם ממצב הבריאות. אם אתם סובלים מנדודי שינה שבועות, תסמיני פאניקה, קפיצות לחץ דם, החמרה חמורה בהרגשה, אני לא מחליפה רופא. אזוטריקה לא צריכה להחליף עזרה רפואית.

אני מציעה לעיתים קרובות ללקוחות בדיקה פשוטה מאוד. דמיינו שאת ההחלטה שלכם תצטרכו להגן לא היום, אלא בעוד עשרה ימים, כשהחום הפנימי יירד. האם הייתם בוחרים באותו דבר? אם כן, המשיכו לבדוק. אם לא, אז זה היה דחף, ולא עוגן.

אני מתייחסת בזהירות מיוחדת לנושאים שיש בהם עומס סמלי רב: גירושין, הריון, מעבר דירה, הלוואות גדולות, ירושה, שינוי שם פרויקט, פרידה מאדם קרוב, פיטורים על רקע סכסוך. לפעמים צעדים כאלה בלתי נמנעים דווקא בליקויים. אבל אז הם זקוקים למסנן משולש: עובדות, גוף, זמן.

עבור הקהילה דוברת הרוסית בישראל יש עוד רובד. אנו חיים לעיתים קרובות בכמה אזורי זמן של זיכרון בו זמנית: כאן ועכשיו, קול המשפחה ממדינה אחרת, לוח שנה דתי, לוח שנה חילוני, דאגות ביטחוניות, לחץ כלכלי, אחריות על מבוגרים וצעירים. במסדרון הליקויים כל זה יכול להישמע חזק יותר. לא בגלל שאתם "רגישים מדי". פשוט השדה צפוף.

פרקטיקה: לעבור את מסדרון הליקויים בלי לרמות את עצמכם

טכניקה זו אני נותנת גם לתלמידים וגם ללקוחות. היא אורכת כארבעים דקות. יש בה גוף, ציור, כתיבה, עבודה עם קולות וקלפים. דווקא השילוב של המודאליות מאפשר לא להישאר רק בראש.

העיקרון אחד: אל תערכו, אל תרככו. ככל שזה גס וכנה יותר – כך זה מדויק יותר.

1. הגדירו מסגרת.

   קחו דף, מעטפה, עיפרון פשוט, עפרונות צבעוניים או פסטל, חפיסת טארוט, אם יש לכם. כבו את הצליל בטלפון. הניחו כוס מים לידכם. אמרו בקול רם משפט אחד: "אני לא מחפשת תשובה יפה. אני מחפשת תשובה מדויקת".

2. גוף והתקרקעות – 3 דקות.

   שבו כך ששתי כפות הרגליים יהיו על הרצפה. הניחו כף יד אחת על החזה, את השנייה על הבטן התחתונה. אל תנשמו "נכון". פשוט שימו לב היכן בגוף יש התכווצות, חום, ריקנות, כבדות, קור, רעד. אחר כך רשמו בקצרה רק שמות עצם: "גרון, אבן, חום, חול, רעש באוזניים, בטן ריקה". בלי הסברים.

3. ציור ללא מילים – 5 דקות.

   קחו דף וציירו את מסדרון הליקויים בתוככם. לא את השמיים, לא את הירח, לא תמונה יפה לרשתות החברתיות. תנו ליד לזוז לבד. הרשו לה ללחוץ, לשרוט, למחוק, לחזור על קווים. אם רוצים לקחת רק צבע אחד – קחו אחד. אם מופיע עיגול, קרע, מדרגות, דלת, משפך, בית, ענף, מים – אל תנתחו מיד. היד יודעת לבד.

4. כתיבה חופשית – 7 דקות.

   הפעילו טיימר וכתבו ללא הפסקה, החל באחד המשפטים:
   "הכי הרבה אני מפחדת שאחרי הליקוי הזה… "
   "אם אפסיק להיאחז בעלילה הישנה, אז… "
   "מה שנעלם, למעשה…"
   אל תקראו שוב, אל תייפו, אל תתקנו. אם נתקעתם, כתבו את אותו משפט שוב ושוב עד שיפרוץ הבא.

5. קולות פנימיים – 7 דקות.

   חלקו את הדף לארבעה חלקים ותנו מילה לארבעה קולות:
   1. קול הפחד אומר: …
   2. קול אמא או אותו מבוגר שאתם נושאים את הערכתו, אומר: …
   3. קול הילד הפנימי אומר: …
   4. קול ה"אני" הבוגר שלי אומר: …
   כתבו בדיבור ישיר, גם אם המשפטים יוצאים חדים. לעיתים קרובות דווקא כאן מתגלה למי באמת שייך ה"אני רוצה לפתור הכל עכשיו" שלכם.

6. פריסת טארוט של 6 קלפים – 10 דקות.

   אם אתם עובדים עם קלפים, פרסו שישה מיקומים:
   1. מה מתכסה ולכן מבקש להיכנס לתודעה?
   2. מה אני מנסה לפתור בדחף, ולא בבחירה?
   3. היכן הגוף כבר יודע את האמת?
   4. איזו עלילת שושלת מתערבת במצב?
   5. איזה צעד אפשר לעשות כבר עכשיו ללא נזק?
   6. מה צריך לבדוק לאחר סיום המסדרון?
   קחו את המשמעות הראשונה שעלתה בראש. לא מספר. לא "נכונה", אלא חיה. אם אין קלפים, אפשר לשלוף שישה חפצים כלשהם משקית או לרשום שישה דימויים שעולים ראשונים אחרי השאלות.

7. איטום – 2 דקות.

   קפלו את הציור, הכתיבה וההערות למעטפה. רשמו תאריך ומשפט: "לפתוח 7 ימים לאחר הליקוי השני". לא לפני כן. כשתפתחו, השוו: מה התברר כאמת, ומה היה פאניקה, קול זר או עייפות.

פרקטיקה זו טובה בכך שהיא אינה דורשת רוחניות יפה. היא מאוד ממוקדת בקרקע. אין בה ניסיון "להעלות במהירות ויברציות". יש בה מגע עם העובדה: מה אני מרגישה, מה אני מציירת, מה אני כותבת, איזה קלף אני רואה, איזו מסקנה עומדת במבחן הזמן.

אם אתם רוצים לסבך את הטכניקה, הוסיפו צעד נוסף למחרת: קראו שוב רק את המשפטים של הילד הפנימי ושל ה"אני" הבוגר. ביניהם לעיתים קרובות טמון הקונפליקט העיקרי של התקופה. אחד צועק "הצל אותי מיד", השני עונה בשקט "קודם תראה מה קורה באמת".

בשיעורים ב"מאגיית החיים" אני רואה איך פרקטיקה זו מחזירה לאנשים קשר עם עצמם טוב יותר מעשר הבטחות מוטיבציה. כי ליקוי אוהב כנות, לא תנוחה. לפעמים ציור עקום אחד אומר על המצב יותר משעת הסברים.

מסדרון ליקויים ושלושה תחומים: יחסים, כסף, גוף

כשאני מסתכלת על מסדרון ליקויים, כמעט תמיד מעניינים אותי שלושה תחומים: אהבה, כסף וגוף. לא בגלל שהכל מסתכם בהם, אלא בגלל שדווקא במקומות אלה נראה הכי מהר הסדר הנסתר של המערכת.

יחסים

במערכות יחסים, ליקויים חושפים לעיתים קרובות לא היעדר אהבה, אלא הפרת סדר. מי עומד במקום של מי, את מי אתם מצילים באופן לא מודע, את מי אתם מנסים להעניש בקרירות שלכם, למי אתם שומרים נאמנות דרך בדידות. בשפת הלינגר, אהבה אינה מצילה מבלבול מבני. בשפת הטארוט זה יכול להראות שני גביעים ליד הירח או יום הדין. באסטרולוגיה – דגש על בתים 1, 7, 4, 8 וקשרים של הירח, נוגה, צמתים.

כאשר במסדרון הליקויים חוזר פתאום בן זוג ישן, אני לא רצה לומר "זה גורל". לפעמים זה פשוט מחזור לא גמור, שמבקש סגירה מודעת או צורה חדשה של שיחה. ולפעמים זו בדיקה: האם לא תבלבלו את המוכר עם הבטוח.

כסף

עם כסף הסיפור עוד יותר מעניין. בגישה שלי כסף אינו "זרם" מופשט, אלא אנרגיה העוברת דרך נקודת ההכרה והסכמים שושלתיים על כבוד, אשמה, הישרדות, זכות לקחת. בקבלה עוזר לי כאן דימוי השפע והפרנסה. לא כהבטחה לעושר, אלא כשאלת: היכן אני לוחצת על הקבלה, כי אני מפחדת להיות בת רעה, בן כפוי טובה, בוגד בקוד המשפחתי?

במהלך ליקויים אדם עושה לעיתים קרובות צעדים פיננסיים לא מתוך חישוב, אלא מתוך רגש. רוצה להוכיח, להעניש, לשלם כופר, לסגור הכל בדחיפות. כאן נחוצה פיכחון מיוחד. כסף בתקופות כאלה מראה מהר מאוד את מקום הדליפה. וכמעט תמיד דליפה זו קשורה לא למיסטיקה, אלא לכך שההחלטה מחליפה שיחה או רגש.

גוף

את הגוף אני תמיד מציבה כעד הראשון. הוא לא חייב להיות נעים. אבל הוא כמעט אף פעם לא משקר. אצל חלק, ליקויים פוגעים בשינה. אצל אחרים בקיבה, בעור, בגרון, בגב התחתון, בלחץ הדם. אני לא עושה מזה אבחנה קסומה. אבל אני בודקת: מתי בדיוק הסימפטום מתחזק, ליד מי, אחרי איזו מחשבה, לפני איזו פעולה. זו מפת האמת. אם הסימפטום בולט או מפחיד, קודם רופא, אחר כך משמעות אזוטרית, ולא להיפך.

זו הסיבה שבקורס "מאגיית התודעה" אני מדברת כל כך הרבה על קוהרנטיות. כאשר מחשבה, רגש, תגובה גופנית ופעולה אינם נלחמים זה בזה, האדם מפסיק להתרוצץ בין קטבי הלמניסקטה ונכנס לנקודת הבחירה. ומסדרון הליקויים דווקא בודק: האם אתם פועלים מהמרכז או מהקרע?

אם דרך הלימוד קרובה לכם, ולא רק ייעוץ חד פעמי, ראו את בית הספר של ויקטוריה רומר. לשידורים חיים, חומרים ומפגשים יש גם את LiveMagia. את פורמטי העבודה האישית ריכזתי בדף השירותים, ואת המונחים ומושגי היסוד – במילון המונחים. אם אתם רק מתחילים לעבוד עם קלפים בתקופות כאלה, רבים אוהבים את חפיסת טארוט מצפן הירח, וכל הכלים לפרקטיקה ולחיי היומיום הטקסיים נאספו בחנות המכשפות. שאלות ארגוניות נפוצות מפורטות בנפרד כאן.

אני, ויקטוריה, לא מבטיחה לאדם חיים אידיאליים אחרי מסדרון ליקויים אחד. אבל אני בהחלט רואה משהו אחר: אם חיים את הקטע הזה לא בפאניקה, אלא בדיוק, אפשר להפסיק להזין את התסריט הישן. זה כבר הרבה.

אם אתם מרגישים שמסדרון הליקויים העלה חומר צפוף מדי ורוצים לעבור אותו בליווי, אפשר להגיע ללימודים ב"מאגיית החיים" או לקורס "מאגיית התודעה". ואם אתם זקוקים לניתוח אישי של מפה, מצב או פריסה, הדרך הקלה ביותר היא לכתוב לויקטוריה בוואטסאפ.