קריסטלים, כוח נשי ואנרגיה נשית

ייתכן שהמאמר מזכיר מפגשים קודמים בחיפה. כיום הייעוצים של ויקטוריה מתקיימים אונליין בלבד, בתיאום מראש.

שמתן לב שברגעי עומס פנימי היד נשלחת מעצמה לא לטלפון, אלא למשהו מוצק וקריר – לכוס, לאדן החלון, לאבן? אצלי, הנושא של קריסטלים וכוח נשי התחיל בדיוק מהתצפית הזו. אישה אולי לא תמצא מילים, לא תספיק לישון, לא תבין על מה בדיוק היא כועסת, אבל הגוף כבר מחפש צורה, משקל, גבול. ואם הקריסטל נבחר לא לפי אופנה, אלא לפי מצב, הוא הופך לא לתכשיט, אלא לתמיכה שקטה.

בקהילה דוברת הרוסית בישראל אני רואה זאת בבירור במיוחד. אחרי חמסין הגוף מתייבש מהר יותר, השינה נקטעת, הסבלנות קצרה יותר. לפני החגים ואחריהם, נשים רבות נושאות על עצמן את הבית, הילדים, העבודה, ההורים, השפות, המסמכים, הציפיות של אחרים. ואז הן כותבות לי: "ויקטוריה, תמליצי על אבן, כי אני מרגישה כאילו יצאתי מעצמי". וכמעט תמיד השאלה היא לא איזה קריסטל יפה יותר, אלא היכן הקשר עם הגוף אבד כעת.

הגוף לא אוהב שכנועים.

הוא אוהב דיוק. לכן אני מתייחסת לאבנים ללא תיאטרליות. אני לא מבטיחה ריפויים, לא מתווכחת עם רופאים ולא הופכת מינרל לכדור קסם. אבל ראיתי פעמים רבות כיצד אבן שנבחרה נכון עוזרת לאישה לאסוף את תשומת ליבה, לשמוע את הקצב שלה, לעבור ביתר קלות תקופות של עייפות, תנודות במחזור, התחממות יתר, יובש רגשי או, להיפך, הצפה פנימית.

מדוע קריסטלים וכוח נשי נשמעים דרך הגוף

חשיבה טופולוגית קרובה לי: קודם לראות את הצורה, ורק אחר כך לבחור את השפה לדבר עליה. במינרלוגיה יש סריג גבישי. במכניקת הקוונטים יש קוהרנטיות – התאמה בין מצבים. בקבלה יש צמצום, התכווצות, שבזכותה בכלל מופיעה צורה, ויש דעת – ספירה נסתרת, נקודת קישור בין ידע לחוויה. בשפה היונגיאנית יש ארכיטיפ שמארגן את החוויה. בקונסטלציות משפחתיות של הלינגר אנו רואים כיצד מה שהוצא חוזר דרך הסימפטום. בטארוט, קלף לא "מנבא", אלא מראה את תבנית השדה. אני רואה כאן אותה צורה: כאשר המערכת מאבדת תמיכה, היא זקוקה למיכל כדי לא להתפזר.

קריסטל עובד עבורי בדיוק כך. לא כמקור לפלא חיצוני, אלא כנושא חומרי של סדר. הוא קר יותר מהעור, צפוף יותר ממחשבה, איטי יותר מרגש. הגוף הנשי מגיב לכך היטב, כי הוא חי לא בקו ישר "עשיתי – קיבלתי", אלא במחזוריות. ומחזוריות זו אינה רק קצב וסתי. זוהי גאות ושפל של כוחות, תקופות של פתיחות והתכנסות פנימה, רצון למגע ורצון לשקט, בוקר וערב, שבוע חגים ושבוע התאוששות אחריהם.

כאשר אישה מאבדת קשר עם המחזוריות שלה, היא לעיתים קרובות מנסה לטפל בכך באלימות כלפי עצמה. עוד קפה. עוד שליטה. עוד תפקיד של "אני אסתדר". אבל הגוף מגיב ביובש, עצבנות, נדודי שינה, קפיצות בתיאבון, מתח בחזה, בגרון, בבטן, באגן. אני לא מדברת כעת על אבחנות, אלא על שפת התחושות. וכאן האבן יכולה להתגלות ככלי כנה מאוד. היא לא מסבירה. היא מקרקעת.

בקורס שלי "מאגיית התודעה" אני מדברת לעיתים קרובות על הלמניסקטה. זוהי לולאה שבה העבר והעתיד יוצרים זה את זה דרך נקודת המודעות. אישה נושאת בגופה את חווית הכאב הישן ובו זמנית חיה מתוך ציפייה לכאב חדש. "שוב יהיה אותו דבר". "עכשיו אתפרץ". "שוב לא אעמוד בזה". כך נסגרת הלולאה, והגוף מתחיל להגיב לפני האירוע. קסם בהבנתי הוא היכולת לעמוד בנקודת המודעות בכוונה ולשבור את האוטומטיות. לפעמים לשם כך לא נדרשת שיחה נוספת, אלא חפץ פשוט ביד שמחזיר אותך לרגע.

האבן לא עושה את הבחירה עבור האישה. היא עוזרת להחזיק את השנייה שבה הבחירה כבר הבשילה, אבל עדיין מפחיד להכיר בה.

יש עוד דבר חשוב. כוח נשי אינו עוסק ברכות נצחית. זו טעות שבגללה רבות קונות רק אבנים "עדינות" ומקבלות גירוי במקום תמיכה. לפעמים אישה זקוקה לא לאבן ירח, אלא לקוורץ מעושן. לא לגוון ורוד, אלא לגבול ברור. לא להגברת הרגישות, אלא לזכות לומר "לא". במובן זה, הקריסטל הופך כמעט לאובייקט אבחוני: הוא מראה מה המערכת זקוקה לו כעת – ריכוך, איסוף, קירור, הפעלה, הארקה או קול.

הגוף הוא השפה הראשונה שאינה משקרת. אם האבן נבחרה בהצלחה, את בדרך כלל שמה לב לכך לא בנס גדול, אלא בפרטים קטנים: קל יותר ללכת לישון ללא חריקת שיניים פנימית, קל יותר לעמוד בשיחה, פחות רוצים לאכול את העייפות, כפות הידיים מתחממות, הבטן מפסיקה לקפוץ, חוזרת תחושת "אני בתוך עצמי". זוהי תמיכה באנרגיה, ולא הצגה סביבה.

אילו קריסטלים כוח נשי אוהב במצבים שונים

אני לעיתים רחוקות בוחרת אבנים לפי מזל אסטרולוגי. למען האמת, שיטה זו גסה מדי עבור גוף חי. חשוב לי יותר קצב האישה, הרקע שלה, מזג האוויר הפנימי, זמן המחזור, איכות השינה, מידת העצבנות, היחסים עם האם והבן זוג, רמת העומס לפי פרנסה, כלומר לפי העומס היומיומי והכספי של המשפחה. השפע, זרם המשאבים, בבית לעיתים קרובות אינו הולך למקום שבו מדברים בקול רם ביותר, אלא למקום שבו יש צורה ברורה. אם אישה חיה שנים רבות כסוללה עבור כולם, ה"אין לי כוח" שלה יכול להיות לא על חולשה, אלא על דליפה דרך חלוקת עומס לא נכונה.

להלן – הקריסטלים שאיתם אני עובדת לרוב בנושא המצב הנשי. זו אינה דירוג ואינה תוכנית אוניברסלית. זו יותר מפת כניסות.

אבן ירח

היא נקראת נשית כמעט אוטומטית, ויש בכך היגיון, אך רק אם לא הופכים אותה לבנאלית. אבן ירח טובה במקום שבו אישה מנסה כל הזמן להיות זהה. היא מזכירה לגוף שהקצב משתנה, וזו אינה תקלה. אני לעיתים קרובות מציעה אותה בתקופות שבהן הרגישות מתגברת, רוצים יותר שקט, קשה יותר לעמוד בדרישות של אחרים, ובפנים יש הרבה חוסר יציבות.

אבל יש ניואנס חשוב. אם לאישה כבר יש הרבה פיזור, בכי, נדודי שינה, אם היא ממילא "נסחפת", אבן ירח יכולה להגביר תחושה זו. אז אני כמעט תמיד משלבת אותה עם משהו מקרקע, למשל עם קוורץ מעושן. כוח נשי לא חייב להיות מימי. לפעמים הוא זקוק לחוף.

קוורץ ורוד

מתייחסים אליו לעיתים קרובות במתיקות יתר. ואני אוהבת אותו בגלל משהו אחר. קוורץ ורוד מועיל לא ל"משיכת אהבה", אלא לשחזור הקשר עם טוב הלב העצמי. במיוחד אצל נשים שהתרגלו לגעת בעצמן רק באופן פונקציונלי: להתקלח, למרוח קרם, לבדוק במהירות שהכל בסדר, ולהמשיך לרוץ. אם הגוף מקבל מגע רק כשירות, הוא נסגר בהדרגה.

קוורץ ורוד טוב בתקופות של גסות רגשית כלפי עצמך, לאחר קונפליקטים, בתחושה של "אפילו לא נעים לי לגעת בעצמי". עדיף לא לענוד אותו כקמע חובה ליד הלב כל היום, אלא להשתמש בו באופן מודע: בערב להניח אותו על אזור עצם החזה למשך 10-12 דקות ופשוט לשים לב מה קורה לנשימה, לכתפיים, ללסת. לפעמים זה מספיק כדי שאישה תראה כמה פקודות פנימיות יש בה וכמה מעט רשות להיות חיה.

קרנליאן

אם אבן ירח עוסקת בקצב, אז קרנליאן עוסק בהכללה חמה, ארצית. הוא מועיל במקום שבו האנרגיה הנשית אינה רכה, אלא שרופה. כאשר רוצים רק לשכב ולא לשמוע אף אחד, כאשר נעלם הטעם לחיים הגופניים, כאשר אזור האגן נחווה כמנותק. אני נותנת קרנליאן בזהירות לנשים שצריכות להחזיר לא רומנטיקה, אלא את צפיפות החיים ואת הזכות לרצות.

גם איתו נדרשת כנות. אם את ממילא מחוממת יתר על המידה, כועסת, יש בך הרבה חום פנימי, קרנליאן יכול להרגיש אינטנסיבי מדי. אז עדיף לא לענוד אותו זמן רב ולא להניח אותו ליד המיטה בלילה. לפעמים מספיקים 15-20 דקות של מגע יומי כדי להרגיש אם את זקוקה לו או לא.

קוורץ מעושן או טורמלין שחור

אבנים אלו אני רואה כלא מוערכות מספיק בנושא בריאות האישה ותמיכה באנרגיה. במיוחד בישראל, שבה קצב המגעים גבוה, רקע החרדה יכול להשתנות בחדות, ולאימהות רבות ממילא יש גבול חלש. לאחר מפגשים משפחתיים, ימי עבודה עמוסים, הודעות אינסופיות בטלפון, בקשות של אחרים ואוויר מחומם יתר על המידה, אישה לעיתים קרובות מגיעה לא לעצב, אלא לפיזור. הראש עדיין מסתובב, אבל הגוף כבר מזמן אמר "די".

קוורץ מעושן וטורמלין שחור לא הופכים אדם לקשוח. הם עוזרים לאסוף את המתאר. אני לעיתים קרובות ממליצה עליהם למי שכל הזמן "סופג" את מצב הרוח בבית, למי שקשה להבחין בין העייפות שלה לעייפות של אחרים. זה חשוב במיוחד לנשים שהתרגלו להיות מיכל רגשי לכל המשפחה. אם אין לך זכות לגבול, שום קריסטל "נשי" לא יעבוד כמו שצריך.

אמזונייט או כריזוקולה

יש נושא נשי מאוד, שמעט מדברים עליו: הקשר בין הגרון לבטן התחתונה. כאשר אישה לא אומרת "לא", לא מבקשת, לא מציבה גבול, הגוף לעיתים קרובות מתחיל לדבר במקומה – בהתכווצות, בגוש בגרון, בכבדות בחזה, בבטן מכווצת. אמזונייט וכריזוקולה מוצאים חן בעיניי כאבני קול. לא בגלל שהם פותחים צ'אקרות באופן קסום, אלא בגלל שהם עוזרים לשים לב לדבר פשוט: הזכות להרגיש צריכה להיות מלווה בזכות להשמיע קול.

אני נותנת אבנים כאלה לנשים שמבינות הכל בשכל, אבל לא יכולות להגיד משפט קצר אחד: "זה לא מתאים לי". לפעמים אחרי שבוע של עבודה עם אמזונייט מתברר שהבעיה לא הייתה ב"אנרגיה חלשה", אלא במילה חנוקה כרונית.

גרנט

אני משתמשת בגרנט בזהירות ולא לכולם. זו אבן של מעורבות עמוקה בחיים. היא יכולה להיות טובה אצל נשים שהפכו חיוורות מדי מבפנים, הפסיקו להרגיש טעם, בשר, רצון לנוע. אבל גרנט אינו אבן לכל המקרים. אם מערכת העצבים שלך ממילא מתוחה, אם את ישנה רע ומתרגזת בקלות, הוא יכול להיות מיותר. עבורי הוא יותר על כוח נשי בוגר, שבו כבר יש גבול, ועכשיו צריך להחזיר את האש.

כדי לא להתבלבל, אני בדרך כלל מציעה להסתכל לא על תיאורים יפים, אלא על כמה סימנים פשוטים.

• אם את מתפזרת – התחילי עם אבן מקרקעת, ולא עם אבן שמגבירה רגישות.
• אם את קשוחה מדי כלפי עצמך – קחי אבן רכה למגע עם הגוף, ולא להפגנת כוח.
• אם איבדת טונוס ורצון – נסי אבן חמה בסשנים קצרים, ולא בענידה מסביב לשעון.
• אם אינך שומעת את קולך – חפשי אבן שתתמוך בדיבור ובגבול.
• אם את נמשכת לקנות מיד חמש אבנים – סביר להניח שהמערכת לא זקוקה לחנות, המערכת זקוקה לבהירות.

אני בדרך כלל מבקשת להתחיל עם שתי אבנים לכל היותר: אחת לרכות, השנייה למתאר. לדוגמה, קוורץ ורוד וקוורץ מעושן. או אבן ירח וטורמלין שחור. או קרנליאן ואמזונייט. לאחר 10-14 ימים מתברר מה באמת עובד, ומה היה רק רעיון יפה.

בריאות האישה ותמיכה באנרגיה ללא הבטחות מיותרות

כאן אני מאוד ישירה. אם יש לך כאב חזק, שינוי חד במחזור, הפרשות חריגות, עילפון, נדודי שינה ממושכים, תנודות במצב שמפריעות לחיים, קודם כל רופא. קריסטל אינו מחליף גינקולוג, אנדוקרינולוג, בדיקות ומעקב. אני לעולם לא מציבה אבן נגד הרפואה. אני מציבה אותה לצד האמת הגופנית, כדי שהאישה לא תאבד את עצמה בתהליך הבדיקות, הציפיות והלחץ היומיומי.

לפעמים מגיעות אליי כבר אחרי מסלול ארוך של ביקורים במרפאות. לפעמים להיפך, קודם קונות "אבן נשית" באינטרנט, ואז מבינות שהעניין עמוק יותר. גם זה וגם זה נורמלי. לא מעניין אותי המסלול האידיאלי, אלא קשר כנה. אם יש סימפטום בגוף, אנחנו לא מרומנטיזים אותו. אנחנו שואלים: מה צריך לבדוק רפואית, ומה דורש בחינה מחדש של אורח החיים, הגבולות, העומס, היחסים עם עצמך.

אני נזכרת בדינה מרחובות. היא הייתה בת ארבעים וארבע. היא הגיעה אחרי סדרת בדיקות רגילות, המשיכה להיות במעקב רפואי, אך התלוננה על מצב שלא התאים לבדיקות: בערב הכל עצבן אותה, מגעים של בעלה גרמו להתרחקות, השינה נקטעה, ובבוקר היא התעוררה כבר עייפה. לפני כן, דינה קנתה בעצמה אבן ירח, כי ברשת כתבו בכל מקום שהיא "לנשים". וכפי שאמרה, "הפכתי לעוד יותר נוזלית מבפנים, עוד יותר בכיינית".

לא שינינו עשרה דברים בבת אחת. תחילה ביקשתי ממנה לצייר את הגוף בצבע, ללא מילים. בציור הגרון היה כחול כהה, הבטן אפורה, והכתפיים ממש אדומות. אחר כך עשינו מכתב קצר משלושה קולות: קול האמא, קול הפחד, קול הילדה הקטנה. והתברר שעייפותה אינה רק פיזיולוגית. היא חיה במצב של מוכנות מתמדת להחזיק את כולם, לענות לכולם, לא להעליב אף אחד, לא לפספס כלום. אבן ירח במערכת כזו לא עזרה, כי היא לא נזקקה לרגישות נוספת, אלא לזכות למתאר.

השארנו שתי אבנים: קוורץ מעושן בכיס ביום וקוורץ ורוד בערב על אזור עצם החזה. בנוסף, כלל אחד – כל יום 7 דקות של כתיבה חופשית ללא עריכה ומשפט קצר אחד בקול רם בבית, אם משהו לא מתאים. אחרי שלושה שבועות היא לא אמרה לי "החלמתי". ותודה לאל, כי אני לא אוהבת סיומים מזויפים. היא אמרה משהו אחר: "התחלתי להבחין איפה אני באמת עייפה, ואיפה אני פשוט לא רוצה לסחוב יותר מדי". זו כבר תזוזה גדולה. הגוף הפסיק לדבר במקומה בקול רם כל כך, כי היא התחילה לדבר בעצמה.

האם לא זו לעיתים קרובות שורש השאלה? לא איזו אבן היא הכי נשית, אלא מה בדיוק בך מבקש מקום. עצב. כעס. בושה. רעב לשקט. גועל מהתפקיד שממנו כבר מזמן צמחת.

כשאני מדברת על שושלת, אני גם משתדלת לא להיכנס למיסטיפיקציה. שושלת היא שדה שבו מה שהוצא חוזר דרך הסימפטום. אם בקו הנשי לא היה מקום לכעס, בנות ונכדות לעיתים קרובות חיות עם גוף מכווץ וקפוא כל הזמן. אם בשושלת נשים נאלצו לשתוק למען הישרדות, אישה מודרנית אולי לא מבינה מדוע כל שיחה רצינית גורמת לה להתכווצות בגרון וכבדות בבטן. קריסטל לא "מסיר את השושלת", אבל עוזר להחזיק את החומר בידיים בזמן שאת מזהה אותו.

בשפת הקבלה הייתי אומרת כך: כאשר השפע, קבלת המשאבים, נכנס לבית בעקיפין, האישה מתחילה לתקן את המערכת בעזרת עצמה. פרנסה, אספקה כספית ויומיומית, נופלת לעיתים קרובות על זו שהיא עמידה יותר רגשית. אבל מחיר העמידות הזו הוא הגוף. ואם לא מתרחש צמצום, כלומר כיווץ ברור ויצירת גבול, המשאב מפסיק להתחלק, ופשוט זורם החוצה. לכן תמיכה באנרגיה מתחילה לא בסיסמה "תהיי נשית", אלא בשאלה: היכן את מפוזרת ללא צורה.

לפעמים אישה מגיעה בשביל אבן, אבל למעשה היא מגיעה בשביל רשות להפסיק להיות נוחה. זה קרוב לי יותר מכל נוסחה אזוטרית יפה.

תרגול: קריסטלים וכוח נשי דרך ציור, גוף וכתיבה

טכניקה זו אני נותנת גם לתלמידות בית הספר וגם למשתתפות בסדנאות "מאגיית התודעה", כאשר צריך לא "למדוט על היפה", אלא באמת לשמוע את המצב. כאן יש כמה מודאליות בבת אחת: ציור, מגע גופני, כתיבה חופשית, קולות פנימיים ו, לפי הרצון, טארוט. הכל לוקח כ-30-40 דקות. אם יש סימפטום פיזי חריף, קודם בדיקה רפואית. התרגול אינו במקומה.

הכיני: שתי אבנים, דף נייר, עפרונות צבעוניים או פסטל, עט, מעטפה. עדיף לבחור אבן רכה אחת ואבן מקרקעת אחת. לדוגמה, קוורץ ורוד וקוורץ מעושן. או אבן ירח וטורמלין שחור.

1. שבי כך שהרגליים יהיו על הרצפה. אל תחפשי תנוחה מיוחדת. הניחי אבן אחת בכף יד שמאל, השנייה לידה על השולחן. שבי דקה ופשוט שימי לב: היכן בגוף קר, היכן חם, היכן ריק, היכן כבד. אל תתקני דבר.
2. ציירי ציור ללא מילים. קחי דף וציירי את מתאר הגוף כפי שיוצא. אין צורך באמנות. לאחר מכן סמני בצבע את האזורים שדורשים תשומת לב היום. אדום – היכן שיש חום, אפור – היכן שיש ריקנות, כחול – היכן שיש כיווץ, ירוק – היכן שאת עדיין חיה ונושמת בחופשיות. אל תחשבי, היד יודעת לבד.
3. מגע גופני. עכשיו הניחי את האבן המקרקעת על הבטן התחתונה או החזיקי אותה ביד הדומיננטית, ואת האבן הרכה – על עצם החזה. השאירי את העיניים פקוחות. עשי 12 נשיפות איטיות. בכל נשיפה שאלי את אותה שאלה: "מה אני מחזיקה כעת מיותר?" אל תנסי לענות יפה. את זקוקה לתגובה הגופנית הראשונה: פיהוק, דמעה, עצבנות, רצון להסיר את האבן, הרפיית הבטן, מתח בלסת.
4. כתיבה חופשית 7 דקות. כתבי ללא הפסקה, ללא עריכה, ללא ריכוך. התחילי במשפט: "הגוף שלי כועס כש…". לאחר מכן המשיכי בשלושה קולות. משורה חדשה: "קול האמא אומר…", "קול הפחד אומר…", "קול הילדה אומר…". אל תערכי, אל תרככי. ככל שזה גס וכנה יותר – כך זה מדויק יותר.
5. בחרי אבן אחת ל-9 הימים הקרובים. לא זו ש"נכונה", אלא זו שאחריה הגוף מרגיש ברור יותר. לפעמים זו מתגלה כאבן שונה לגמרי מזו שמוצאת חן בעינייך ויזואלית. אם מתחשק להניח את האבן רחוק, זו גם אינפורמציה.
6. עשי פריסת טארוט של 5 קלפים, אם את עובדת עם קלפים. לא לפי ספר, אלא לפי המשמעות הראשונה. הפוזיציות הן כאלה: 1) מה הגוף שלי מנסה לעצור, 2) מה הוא צריך להגן, 3) היכן אני מאבדת אנרגיה כל יום, 4) מה בקו הנשי מבקש הכרה, 5) פעולה אחת לשבוע הקרוב. אם יש לך חפיסה, את יכולה להשתמש ב-Kabbalistic Tarot או בכל מערכת מוכרת, אבל המשמעות אינה ב"ניבוי", אלא בדימוי.
7. אטמי את החומר. קפלי את הציור והמכתב למעטפה, כתבי את התאריך ושאלה אחת: "מה משתנה כשאני מפסיקה לסחוב מיותר?" פתחי אחרי חודש או אחרי המחזור הבא. זה שלב חשוב. כך את נותנת לנפש צורה ותאריך יעד, ולא הופכת את התרגול ללעיסה אינסופית של חוויות.
8. תצפית. ענדי את האבן הנבחרת 9 ימים במרווחים קצרים: בבוקר 20 דקות או בערב 20 דקות. כל יום רשמי שלושה דברים: איכות השינה, רמת העצבנות, יחס למגע. אל תחכי לניסים. חפשי שינוי בחצי טון.

אם בשלב כלשהו עולה חרדה חזקה, כעס או עצב, אל תשברי את עצמך עוד. הניחי את שתי כפות הרגליים על הרצפה, הסירי את האבן, שתי מים, אווררי את החדר. תמיכה באנרגיה לא צריכה להפוך לעוד חובה שאת מבצעת באלימות.

מדוע תרגול זה עובד כל כך עמוק? כי הוא מחבר כמה רמות בבת אחת. הציור עוקף את הצנזור. הגוף נותן אות ישיר. הכתיבה מוציאה החוצה את מה שבדרך כלל הופך לסימפטום. הטארוט מראה את התבנית הארכיטיפית. המעטפה יוצרת גבול בזמן. זוהי אנטרופיה שלילית בקנה מידה יומיומי – תנועה מהתפזרות למבנה. פריגוז'ין כינה תהליכים דומים מבנים דיסיפטיביים: סדר לפעמים נולד לא למרות המתח, אלא בזכות מתח מאורגן נכון. בעבודה מאגית אני רואה את אותו הדבר.

כיצד אני משלבת קריסטלים וכוח נשי בהוראה

בבית הספר לטארוט ומיסטיקה "מאגיית החיים" אני לא מלמדת לסגוד לחפצים. אני מלמדת להבחין מה בדיוק הופך חפץ למוליך של משמעות. בסדנה בחיפה, ברחוב העלייה השנייה 22, אנו לעיתים קרובות לוקחים אבן לא כתשובה מוכנה, אלא כנקודת כניסה למצב. בשיעורים ובסדנאות של קורס "מאגיית התודעה" אנו בוחנים כיצד צורה חומרית עוזרת לאסוף תשומת לב, היכן דעת מקשרת ידע עם ניסיון, כיצד הלמניסקטה מחזיקה את לולאת התרחיש החוזר, מדוע צמצום נחוץ לא רק בקבלה, אלא גם בחיי היומיום של אישה שלומדת לא להתפזר לכל עבר בבת אחת.

אני אוהבת לחבר שפות, כי אז נעלמת הבחירה השגויה בין "מדע" ל"אזוטריקה". קריסטל ניתן לראות כמינרל בעל תכונות פיזיקליות. ניתן – כסמל. ניתן – כאובייקט העברה בפסיכולוגיה עמוקה. ניתן – כעוגן תשומת לב בתרגול גופני. ניתן – כדמות מרכבה ואופנים, שבהם תנועה וצורה מחזיקות זו את זו. עבורי שפות אלו אינן מתווכחות, אלא מתארות מציאות אחת מזוויות שונות.

אם רוצים ללמוד את הנושא לעומק, לא מרמת כיתובים יפים ברשתות החברתיות, אלא כמערכת, עיינו בחומרים ב-LiveMagia, בדף בית הספר של ויקטוריה רומר ובמדור המונחים, שבו אני מסבירה את המונחים שבהם אני משתמשת בעבודתי. אם אתם זקוקים לבחירת כלים לתרגול אישי, יש לנו את חנות המכשפה, אבל אני תמיד ממליצה קודם להבין את המצב, ולא לקנות אבנים מתוך אימפולס. למי שרוצה עבודה אישית, כדאי לעיין בשירותים ובשאלות הנפוצות. ואם רוצים לקרוא על מינרלים בשפה יבשה יותר, אפשר אפילו להציץ במאמר על קוורץ בוויקיפדיה ואז לחזור לתרגול כבר עם אופטיקה אחרת.

לפעמים הכניסה הטובה ביותר לנושא היא פשוטה מאוד: לא "איזו אבן תביא לי כוח נשי", אלא "איזו אבן עוזרת לי לא לאבד את עצמי היום". זה בוגר יותר. ומועיל יותר.

אם את מרגישה שהנושא מהדהד עמוק יותר מאשר ברמת בחירת אבן, בואי ללימודים ולסדנאות "מאגיית התודעה". שם אנו עובדים לא עם תכונה לשם תכונה, אלא עם הנקודה שבה אישה שוב הופכת בתוך עצמה לאסופה וחיה. אפשר להתחיל בשאלה קצרה ולכתוב לויקטוריה בוואטסאפ.