חודש אלול: חשבון נפש שקט לפני השנה החדשה

ייתכן שהמאמר מזכיר מפגשים קודמים בחיפה. כיום הייעוצים של ויקטוריה מתקיימים אונליין בלבד, בתיאום מראש.

מדוע לפני חגי הסתיו פתאום מתחשק לנו לעבור על התכתבויות ישנות, להניח שיחות שלא נאמרו על השולחן ואפילו להסתכל אחרת על הכסף בארנק? אני אוהבת את חודש אלול בדיוק בגלל הלחץ הזה מהעתיד. הוא לא מבטיח פתרון יפה. הוא שואל בצורה קשוחה יותר: עם מה את נכנסת למעגל הבא, מה את גוררת לשם מתוך הרגל ומה כבר הגיע הזמן להשאיר מאחור.

בחיפה, האוויר עדיין יכול להחזיק חמסין בתקופה זו, אך בערב מופיעה צפיפות שונה של שקט. משפחות דוברות רוסית בישראל מכינות את הילדים ללימודים, חושבות על נסיעות לקרובים, קונות מתנות לחגים, סופרות הוצאות, ועל רקע חיי היומיום עולים נושאים ששכבו כל השנה על המדף האחורי. אני רואה שוב ושוב את אותו הדבר: חודש אלול מאיר לא מיסטיקה מופשטת, אלא קשרים פשוטים – הבושה לבקש יותר על עבודתך, המבוכה לקבל דאגה, טינה ישנה כלפי האם שכבר אי אפשר להסתיר תחת הביטוי "אטפל בזה אחר כך".

החודש הזה קרוב לליבי גם בגלל שהוא מאוד כן. הוא לא דורש מהאדם להיות מושלם, הוא דורש להיות ממוקד. וזו שיחה אחרת לגמרי.

חודש אלול ונקודת הדחיסה

אם מסתכלים לא רק בעיני לוח השנה, אלא בצורת התהליך, חודש אלול דומה לנקודת דחיסה. בשפה הקבלית הייתי קוראת לזה "צמצום" – לא עונש ולא עוני, אלא צמצום מרצון של המיותר, כדי שיהיה אפשר לשמוע את העיקר. בפסיכולוגיה זה הרגע שבו ההגנה כבר לא מתמודדת עם הרעש המיותר והנפש מתחילה למיין. בעבודה גופנית זה ניכר כעצירה פנימית קצרה: האדם פתאום מרגיש היכן הוא חי לא לפי מידתו. בשדה המערכתי של הלינגר בתקופות כאלה רואים בבירור במיוחד מי במשפחה הוצא וכיצד סיפורו חוזר דרך כסף, סימפטומים או עלילות אהבה.

אני אומרת לעיתים קרובות לתלמידים שאסכולות שונות מתארות את אותה גיאומטריה. לפריגוז'ין יש דימוי של מבנים דיסיפטיביים: החיים אינם סטטיים, הם שומרים על סדר כל עוד הם יודעים להחליף עם כאוס. בשפה האזוטרית הייתי קוראת לזה נגנטרופיה של קשב. לא "תעשה יפה", אלא "תאסוף צורה שלא מתפרקת". חודש אלול טוב בדיוק לאיסוף כזה. לא בגלל שהוא יתקן הכל באורח פלא, אלא בגלל שבו קל יותר לשים לב היכן האנרגיה הולכת לרעש פנימי.

כאן עוזר לי דימוי הלמניסקטה מהקורס שלי "מאגיית התודעה". לולאה אחת שלה – העבר שממשיך להגדיר אותנו. השנייה – העתיד שכבר מושך אותנו אליו, למרות שעדיין לא התגבש. בנקודת ההצטלבות נולדת הבחירה. לא "מודעות" מופשטת, אלא יכולת ארצית מאוד לומר: את זה אני ממשיכה לשאת, ואת זה אני כבר לא מזינה בתשומת ליבי. חודש אלול הוא בדיוק על הנקודה הזו. העתיד לא מגיע אחר כך. הוא כבר עכשיו מעצב מה בדיוק מהעבר יצוף על פני השטח.

בקבאלה יש דעת – ספירה נסתרת, מקום לא של ידע אנציקלופדי, אלא של חיבור. כאשר המחשבה, הגוף והפעולה מתחילים לדבר באותה שפה. ומאחורי החיבור הזה תמיד מופיע עין – כלום כמקור, לא ריק מפחד, אלא מרחב לפני הצורה. רבים חוששים מתקופות כאלה, כי בהן התפקיד המוכר נחלש: אי אפשר עוד להחזיק רק במעמד, רק בעשייה, רק בדימוי של "אני מסתדרת". אבל דווקא בהחלשה הזו מופיעה לעיתים קרובות תצורה כנה של הצעד הבא.

אם נחוץ הקשר קלנדרי ותרבותי, אפשר לעיין במאמר על אלול. אני, לעומת זאת, אוהבת לא את המדריך, אלא את האופן שבו החודש הזה מורגש בעבודה חיה עם אנשים. שם הוא כמעט אף פעם לא מגיע כתיאוריה. הוא מגיע כגוש בגרון, כהוצאה מיותרת, כחלום חוזר, כמכתב שאדם לא מצליח לשלוח.

מה חודש אלול עושה לכסף, לגוף ולשושלת

יש נושא אחד שחודש אלול נוגע בו לעיתים קרובות במיוחד – פרנסה, כלומר הדרך שבה מגיעים לאדם מזון ותמיכה חומרית. אני לא אוהבת למכור אגדה על "זרם כסף", כי כסף הוא ספציפי מדי לנוסחאות יפות. אבל אני רואה דבר אחר: היחס לכסף כמעט תמיד קשור למקומו של האדם בשושלת. מי היה רשאי לקחת? מי הציל את כולם ונשאר ללא משאבים? מי התבייש בשפע? מי שילם על אהבה בהקרבה עצמית? שם, היכן שהשפע יכול היה לזרום בחופשיות רבה יותר, עומד לעיתים קרובות חוזה משפחתי ישן: "אל תיקח יותר מאיתנו", "אל תבלוט", "על הטוב תצטרך לשלם".

הגוף בתקופות כאלה משקר פחות מהראש. אדם יכול לומר שהוא רוצה צמיחה, והכתפיים באותו רגע עולות לאוזניים. יכול לחלום על קרבה, והבטן מתכווצת כשמישהו הופך עדין. יכול לחזור על כך שהוא מוכן להעלות את מחיר העבודה, והידיים מתקררות כבר במילה "תשלום". האם זה לא מוזר שלפני בקשה להכנסה גבוהה יותר נזכרת לעיתים קרובות לא השוק, אלא משפט של סבתא: "תחיה בצניעות"? כאן מתחילה העבודה האמיתית.

פעם הגיעה אליי אווה מנתניה. היא מכינה תכשיטים בעבודת יד, עובדת בקפדנות, בטוב טעם, אבל בכל סוף קיץ המכירות שלה ירדו. אווה חשבה על עין הרע, על תקופה רעה, על כל דבר, רק לא על חזרה. לא חיפשנו דרמה מיסטית. ביקשתי ממנה לתאר מה קורה בגוף ברגע שהיא עומדת לפרסם קולקציה חדשה. היא מיד הניחה יד על גרונה ואמרה: "כאילו אסור". אחר כך היה כתיבה חופשית ללא צנזורה, ושם יצא משפט קשוח של סבתה מאודסה: "אישה טובה לא צריכה להיות בולטת, אחרת יענישו אותה".

מבחוץ זה נראה כבעיה שיווקית. מבפנים זה היה איסור שושלתי ישן על נראות. המשכנו לעבוד לא עם "מכירות", אלא עם מקומה של אווה במערכת המשפחתית ועם זכותה לתפוס מקום. היא ציירה את צורת הפחד שלה, ואז עשתה פריסה קצרה של חמישה קלפים. המדויקת ביותר לא הייתה הקלף כסמל, אלא תגובתה הראשונה: "אני כל הזמן מתנצלת כשאני מראה משהו יפה". כעבור שבועיים היא לא הפכה לאדם אחר ולא קיבלה רווח קסום. אבל היא הפסיקה להסתיר עבודות, כתבה מחדש טקסטים ללא מילות הקטנה, העלתה את המחיר בשתי עמדות ובשקט הזכירה לשלושה לקוחות על תשלום. בשבילי זוהי מאגיה במובן הפיכח – להחזיר לעצמך פעולה במקום שבו עמד קודם אוטומטיזם.

כשאני, ויקטוריה, מדברת על כסף כמראה של השושלת, אני לא מתכוונת לסיפורי אימה. אני מתכוונת לדבר פשוט: שדה המשפחה ממשיך לדבר דרכנו, כל עוד אנו שומעים אותו באופן לא מודע. ברגע שהקול נקרא בשמו, לאדם יש בחירה. לא חופש מיידי, אלא לפחות אפשרות לא לחזור על אותו מעגל בעיוורון.

חודש אלול בקרב דוברי רוסית בישראל

לקהילה דוברת הרוסית בישראל נוספת שכבה מיוחדת בתקופה זו. אנו חיים בין כמה מקצבים תרבותיים בו זמנית. מצד אחד – לוח השנה היהודי, שבו הזמן מורגש דרך הכנה, תשובה, הרכבה מחדש של יחסים, צליל השופר, התקרבות ראש השנה. מצד שני – משמעת פנימית פוסט-סובייטית, שבה לימדו את האדם לעיתים קרובות להיות נוח, סבלני ולא בולט מדי. בנוסף, הישירות הישראלית, שבה החיים דוחפים לדבר ברור יותר ולתפוס מקום באומץ רב יותר. בין המקצבים הללו נוצר חיכוך.

אני רואה זאת בבירור במיוחד אצל נשים שנושאות על עצמן הרבה. בית, עבודה, ילדים, הורים מזדקנים רחוקים או קרובים, תרגום מסמכים, דאגה לתקציב, בחינה פנימית של "טוב". לקראת אלול המבנה הזה מתחיל לחרוק. וזו לא תקלה, אלא אות. מרכבה בשפה המיסטית – לא פסל, אלא מערכת נעה. אופנים, גלגלים, מסתובבים לא בנפרד. אם גלגל אחד נתקע, המשיכה עוברת על כל המבנה. כך גם כאן: אם אדם התעלם מהגוף במשך שנה, לא קרא לטינה בשמה, לא בדק לאן הולך המשאב, לקראת אלול כל זה מתחיל לדרוש חישוב מחדש.

שכבה נוספת – השפה. בעברית מילים רבות קצרות וישירות יותר, וברוסית אנו יודעים לעקוף יפה את העיקר. לא פעם שמתי לב: לקוחה מספרת לי סיפור ארוך, ואז פתאום במשפט קצר אחד אומרת את המהות – "אני מפחדת להיות מאושרת יותר מאמא" או "אני מתביישת לקחת כסף על מה שאני עצמי אוהבת". אחרי משפט כזה האוויר בחדר משתנה. מופיעה אותה קוהרנטיות: מחשבה, רגש ותגובה גופנית חופפים. לא תמיד לאורך זמן. אבל זה כבר מספיק כדי לבנות מחדש את הפעולה.

לכן, אני אף פעם לא משתמשת בחודש אלול כעילה להטיל תחושת אשמה. אם אדם הופך אותו לבית דין פנימי, הוא רק מחזק את הלולאה הישנה. אלול פועל אחרת. הוא לא משפיל, אלא מיישר. הוא מבקש להסיר את המיותר, כדי שיהיה אפשר לראות את הקו הנושא. לפעמים זה קו של אהבה, שבו צריך להחזיר כבוד לבן הזוג. לפעמים קו של שושלת, שבו צריך לקרוא בשם נשכח. לפעמים קו של פרנסה, שבו הגיע הזמן להפסיק לבלבל צניעות עם זלזול עצמי.

תרגול: חודש אלול, מכתב ומעטפה

תרגול זה אני נותנת למי שרוצה לעבור את התקופה לא במחשבות מופשטות, אלא דרך פעולה קונקרטית. יש בו ציור, כתיבה, גוף, קולות פנימיים, ואם יש לכם חפיסת טארוט, פריסה קצרה. אל תערכו, אל תרככו. ככל שזה גס וכנה יותר – כך זה מדויק יותר.

1. הכינו את השולחן. דרושים דף A4, עיפרון פשוט או עט, עפרונות צבעוניים לפי הרצון, מעטפה, תאריך בטלפון או על נייר. אם עובדים עם כסף – הניחו ליד מטבע או שטר. אם עם נושא יחסים – מפתח או חפץ הקשור לבית.

2. ציירו למניסקטה ללא מילים. אל תנסו לעשות יפה. פשוט בתנועה אחת ציירו את סימן האינסוף. את הלולאה השמאלית חתמו במילה אחת בלבד: "היה". את הימנית – "קורא". שום דבר נוסף. עכשיו חמש דקות הוסיפו צורה בצבע, בקווים, בלחץ. היד יודעת מה שהראש עדיין לא הספיק לעצב. אם מתחשק לכם להצליל לולאה אחת חזק יותר, אל תתקנו.

3. כתיבה חופשית על שתי הלולאות. מתחת ללולאה השמאלית כתבו שבע דקות על הנושא: "מה מהעבר אני ממשיכה לשלם על עצמי?" מתחת ללולאה הימנית כתבו שבע דקות: "מה העתיד כבר מבקש ממני עכשיו?" ללא ספרותיות. ללא ביטויים רוחניים. אם עולה כעס, כתבו בכעס. אם יוצאת בושה, אל תסתירו. חשוב לא להיות מנומסים על הנייר.

4. חברו את הגוף. קחו ביד אחת מטבע או שטר, את היד השנייה הניחו על מרכז החזה. אמרו בקול רם: "כשאני חושבת על המעגל הבא, הגוף שלי אומר…" ושתקו לחצי דקה. אל תמציאו תשובה. שימו לב לטמפרטורת כפות הידיים, הגרון, הבטן, הלסת, כפות הרגליים. אחר כך רשמו שלושה משפטים קצרים: "הגוף רוצה…", "הגוף נמנע מ…", "הגוף עייף מ…". גם אם הנושא אינו על כסף, הניסוחים עדיין עובדים.

5. הפרידו קולות. על דף חדש רשמו בטור לפחות שלושה קולות: "קול של אמא אומר", "קול של פחד אומר", "קול של החלק הבוגר אומר". אפשר להוסיף "קול של ילד", "קול של שושלת", "קול של טינה". תנו לכל קול לכתוב 3-5 משפטים. אל תתווכחו איתם. משימתכם היא לשמוע מי בדיוק מנהל את פעולתכם. לעיתים קרובות בדיוק כאן מופיעה הדעת: לא ידע על עצמך, אלא חיבור של חלקים מפורדים למפה אחת.

6. אם יש טארוט, עשו פריסה של 5 קלפים.
   1. מה כבר נגמר, אבל עדיין גובה ממני שכר דירה?
   2. מה אני מבלבלת עם חובה?
   3. היכן הגוף כבר אמר "לא", ואני מעמידה פנים שאני לא שומעת?
   4. דרך איזו פעולה השפע יכול להיכנס לפרנסה בצורה ברורה יותר?
   5. מה אני חותמת עד לחודש הבא?
   הסתכלו לא בספר, אלא בתגובה הראשונה. קלפי הטארוט כאן אינם על תחזית למחר, אלא על תצורה ארכיטיפית של הרגע.

7. חתמו. קפלו את הדפים למעטפה, כתבו תאריך וביטוי: "לפתוח בעוד חודש". אל תקראו שוב באותו ערב. תנו לחומר לשכב. זה יוצר צורה, וצורה שומרת על משמעות טוב יותר מאשר עוד הבטחה רגשית.

אם במהלך התרגול עולה חרדה חזקה, אל תכפו על עצמכם להמשיך. שתו מים, הרגישו את כפות הרגליים, פתחו חלון, צאו לטיול קצר. עבודה כזו יכולה להשלים טיפול, אך אינה מחליפה עזרה רפואית או פסיכיאטרית היכן שהיא נחוצה.

מה לא כדאי לעשות בחודש אלול

ראשית – לא להפוך את חשבון הנפש לענישה עצמית. לרבים מאיתנו חי בתוכנו רואה חשבון קשוח שיודע לספור רק טעויות. גישה כזו אינה מביאה סדר, היא רק מגבירה את הרעש. שנית – לא לרדוף אחרי טקס מושלם. לפעמים פסקה אחת שנכתבה בכנות משנה יותר מטקס מורכב שנעשה מפחד לטעות. שלישית – לא לבלבל צמצום עם התרוששות. צמצום במובן העבודה – זה לא "יש לי מעט", אלא "אני מסירה את המיותר כדי לפנות מקום למדויק".

ישנה גם טעות נוספת – לצפות שההבנה תתקן הכל מיד. היא לא תתקן. אבל היא משנה את איכות הצעד הבא. והצעד הבא משנה את תצורת השדה. כך בדיוק פועלת מאגיית התודעה, כשהיא אינה מנותקת מהחיים. לא נס נגד המציאות, אלא כניסה לנקודה שבה העבר והעתיד מפסיקים להילחם ומתחילים להתכנס לפעולה.

אם אתן רוצות לעבור את חודש אלול עמוק יותר, אפשר לקרוא חומרים בLiveMagia, לבחור כלים עובדים בחנות המכשפה או לצפות בתוכניות בבית הספר של ויקטוריה רומר. ואם נחוץ ניתוח אישי – פריסה, עבודה עם קשר כספי שושלתי, התאמת תרגול לבקשתכן – הדרך הקלה ביותר היא לכתוב לויקטוריה בוואטסאפ.