טקסי אהבה: ריטואלים וטכניקות עדינות

ייתכן שהמאמר מזכיר מפגשים קודמים בחיפה. כיום הייעוצים של ויקטוריה מתקיימים אונליין בלבד, בתיאום מראש.

האם שמתם לב איך המחשבה על מערכות יחסים מתחילה לפתע להישמע חזק יותר מכל דבר אחר? בדרך כלל ברגע כזה אדם מחפש טקסי אהבה – לא בגלל שהוא חולם לשלוט ברצון של אחרים, אלא בגלל שהוא עייף מריקנות, הפסקות, התכתבויות ללא המשך ומאותה עלילה שחוזרת על עצמה עם פנים שונות.

אליי בחיפה מגיעים עם סיפורים שונים מאוד. אחרי גירושין. אחרי קשר ארוך ללא סטטוס ברור. אחרי מעבר לישראל, כשהסביבה היא ארץ חדשה, שפה אחרת, החמסין מתיש, ובחגים שומעים במיוחד בחדות מי חוזר הביתה לא לבד. וכמעט תמיד מאחורי הבקשה לאהבה עומד לא רק צורך בבן זוג. יש שם גם עייפות, עלבון, בושה, זיכרון משפחתי, ולפעמים – כעס עצמי על שבחרה שוב באדם לא זמין.

אני עובדת שנים רבות עם טארוט, נומרולוגיה, קבלה ופרקטיקות שדה, ועם הגיל הפכתי זהירה עוד יותר במילים. אם שואלים אותי על ריטואלים למערכות יחסים, אני לא ממהרת לתת נר, שמן ונוסחה יפה. קודם אני מקשיבה היכן בדיוק האדם איבד את הקשר הפנימי שלו. כי אהבה לא מגיעה לסיסמה ריקה, אלא למקום שבו כבר יש תמיכה.

לפעמים טקס נחוץ. לפעמים – לא.

וכמעט תמיד טכניקות משיכה מתחילות לעבוד רק אחרי שהאדם מפסיק לבלבל אהבה עם כיבוש, געגוע – עם נאמנות, וחרדה – עם אינטואיציה. בקורס "מאגיית התודעה" אני קוראת לזה כניסה לנקודת ההכרה בתוך הלמניסקטה, כשהעבר והעתיד מפסיקים למשוך זה את זה בעיוורון, והאדם שם לב לראשונה שהוא עצמו תומך בלולאת החזרה.

מדוע טקסי אהבה פועלים לא היכן שמצפים

אם מסתכלים עמוק יותר, הצורה של כל המערכות דומה באופן מפתיע. במכניקת הקוונטים, קוהרנטיות מתארת מצב שבו הפאזות מתואמות. בחיי זוג זה נשמע פשוט יותר: מילים, גוף, בחירה וגבולות מפסיקים להתווכח זה עם זה. בקבלה יש את דימוי הצימצום – התכווצות שממנה נוצר מקום. ללא צימצום כזה אי אפשר להכניס אחר, כי בפנים גם כך רועש מדי. אצל הלינגר אהבה היא סדר המערכת: מי הגיע קודם, מי נכלל, מי תופס מקום לא לו. אצל יונג ובנושא הארכיטיפ אנו פוגשים את אותה צורה: האדם רואה לא בן זוג אמיתי, אלא דמות שעליה הוא מקרין את סיפורו הבלתי גמור. טארוט פשוט מראה את הדפוס הזה בתמונות – ללא קישוטים וללא חנופה.

כשאני מדברת על טקס, אני מתכוונת לא להצגה ולא לניסיון לדחוף את המציאות. עבורי זו דרך לאסוף תשומת לב מפוזרת, להחזיר לגוף את זכות הדיבור ולכוון את הכוונה למקום שבו יש חיים. אם נדבר בשפת הקבלה, אהבה לא זורמת דרך אגו מלא. היא זקוקה לצימצום – התכווצות פנימית של רעש מיותר, כדי שיופיע שפע, זרימה חיה. אם נדבר בשפת הקורס, נחוץ מעבר דרך הדעת – נקודת הידע הנסתרת, שבה אינך מדמיין עוד אחר, אלא רואה את הקשר שלך.

זהו מקום הקסם.

אין בו תיאטרליות. יש בו פיכחון, לפעמים כואב. בעין, בלא כלום הזה כמקור, לא נמצא בן זוג מוכן. שם נמצאת כנות. וממנה כבר נולד הצעד הבא – למי לכתוב, ממי להיפרד, היכן להפסיק לחכות, היכן להסכים סוף סוף לאינטימיות אמיתית, ולא למחסור יפה.

טקס אהבה פועל לא כשאתה מנסה לגרום למישהו לאהוב אותך, אלא כשאתה מפסיק לשקר לעצמך לגבי מי בדיוק אתה מזמין לחייך.

לכן אני מפרידה מיד בין פרקטיקה אקולוגית לאלימות. טקס אקולוגי אינו שובר את רצון הזולת, אינו מבטיח להחזיר אדם ספציפי ואינו נבנה על פחד. הוא עושה ארבעה דברים:

• מפחית רעש פנימי ומחזיר קוהרנטיות בין מחשבות, גוף ופעולה;
• מפריד את הרצון החי למערכת יחסים מבהלת הבדידות;
• מראה היכן אתה חוזר על עלילה משפחתית, והיכן אתה כבר מוכן לבחור אחרת;
• יוצר צורה למפגש – לא עם פנטזיה, אלא עם אדם שאפשר להכיל במציאות.

כאן כדאי לזכור עוד דבר אחד שאנו מנתחים רבות בבית הספר. השושלת היא שדה שבו המודרים חוזרים דרך סימפטום. אם במשפחה הייתה היסטוריה של אישה נטושה, קשר סודי, המתנה ארוכה או נישואין ללא הדדיות, אהבה אצל הצאצאים נחווית לעיתים קרובות כמאבק על מקום. אדם יכול להיות חכם, יפה, מצליח, אך פנימית עדיין בוחר באלה שצריך להשיג. לא בגלל שזה רומנטי יותר. אלא בגלל שהמערכת עדיין מזהה רק קצב כזה.

אני אומרת לעיתים קרובות לסטודנטים שאוהבים ופרנסה דומים יותר ממה שנדמה. בשני הנושאים האדם מראה אם הוא יודע לקבל, להחליף ולהישאר בכבוד, מבלי למכור את עצמו תמורת פירורי תשומת לב. אם בנושא הכסף לאדם יש חוסר קבוע ומהומה, באהבה לעיתים קרובות רואים את אותו דפוס. רק השפה אחרת, והצורה זהה.

מנקודת מבטו של פריגוז'ין, זוג הוא גם מבנה דיסיפטיבי. הוא חי לא בשלמות, אלא ביכולת לעבד מתח ולא להתפרק מכל התפרצות. נגאנטרופיה באהבה – לא שירה גבוהה, אלא דבר פשוט: אתה יודע לא להרוס את הקשר כשמפחיד. טקס יכול להפוך לאימון הראשון של תכונה זו, אם הוא הופך אותך למרוכז יותר, ולא לתלוי יותר.

לכן אני כמעט אף פעם לא ממליצה להתחיל עם הנוסחה "משוך אהבה בכל מחיר". כל מחיר בדרך כלל משולם על ידי מערכת העצבים שלך.

אילו טקסי אהבה אני מחשיבה כאקולוגיים

בקיצור, אני סומכת רק על פרקטיקות שאחריהן האדם הופך ברור יותר, ולא מעורפל יותר. אם אחרי נרות, לחשים וחזרות רבות אתה מתנדנד חזק יותר, נמשך לכתוב לאקס באמצע הלילה או שאתה מתחיל למדוד את ערכך לפי כמות הסימנים מהאחר – העבודה לא הולכת לכיוון הנכון.

טקס אהבה לעתיד חופשי, ולא לדמות ספציפית

טקסי האהבה הבטוחים ביותר אינם מכוונים לכיבוש אדם, אלא לשינוי העמדה העצמית. זו יכולה להיות פרקטיקה של סיום קשר ישן, טיהור חפצים לאחר פרידה כואבת, ריטואל של שיקום קשר עם הגוף, התאמת מרחב הבית לנוכחות של אדם שני, עבודה עם אמונות לגבי נישואין ואינטימיות. לפעמים אני מוסיפה מים, חוט, קלפים, תהילים, לפעמים – רק מכתב ונשימה. הצורה שונה, העיקרון אחד: לא "שיהיה שלי", אלא "שבחיי יתפנה מקום להדדיות".

אהבה לא אוהבת אלימות, אפילו סמלית.

ריטואלים למערכות יחסים קיימות

אם הזוג חי, אך עייף, ריטואלים למערכות יחסים יכולים להיות מועילים כדרך להחזיר קצב. לא להדביק את מה שכבר מת, אלא לשמוע אם עדיין יש תנועה. כאן אני עובדת לעיתים קרובות עם פעולות פשוטות: כתיבה משותפת ללא האשמות הדדיות, נר כסמן לשיחה, פריסה לשניים שבה כל אחד אחראי לא על רגשות הזולת, אלא על חלקו בשדה. לפעמים מספיק ערב אחד כנה ללא טלפונים. לפעמים מתברר שאנשים נאחזים רק בסיפור משותף, ואין יותר אהבה כפעולה.

טקס סיום כדרך לאהבה חדשה

הקסם הכי לא מוערך בנושא הזה הוא פרידה. לא דיכוי זיכרון, לא מחיקת תמונות בהתקף זעם, אלא הכרה בעובדה: הקשר הסתיים, ולגופי יש זכות להפסיק לחכות. בקבלה הייתי קוראת לזה צימצום קטן בתוך היומיום. אתה מקפל את עודף ההיקשרות הפנימית, כדי שמקום ייוולד מחדש. רבים חוששים מזה, כי נדמה שבלעדי ציפייה תיעלם גם התקווה עצמה. בפועל קורה ההפך: כשאתה מפסיק להחזיק דלת סגורה, יש יותר אוויר בבית.

יש עוד סוג של עבודה שאני אוהבת בגלל הכנות שלה. זהו טקס על איכות היחסים, ולא על פנים. לא "שיבוא מי שאני חולמת עליו", אלא "שיכנס לחיי אדם שאיתו אפשריים בהירות, כבוד, ביטחון גופני, רצון להיפגש בחיים ויכולת לדבר על דברים מורכבים". ניסוח כזה נראה פחות רומנטי, אבל הוא מגן מפני המלכודת הישנה. אנחנו מפסיקים לקרוא לתרחיש המוכר בשם חדש.

כאשר אדם עבר פרידה קשה, אני מבקשת ממנו לעיתים קרובות לעבוד קודם עם מרחב הבית. להסתכל על המיטה, שידות הלילה, שולחן המטבח, חדר האמבטיה. האם יש בדירה הזו מקום לשניים או שהכל מסודר כמבצר של שורד אחד? על המדף עומדת קופסה עם חפצים של האקס, בארון מוסתרים מכתבים, בטלפון מוצמדת שיחה שמתה מזמן. הקסם מתחיל לא רק ליד המזבח. לפעמים הוא מתחיל בכך שאתה מוריד חולצה של מישהו אחר מגב הכיסא ומכיר בכך: האדם הזה כבר לא גר כאן, גם אם הנפש שלי עדיין מתווכחת עם העובדה.

אני רוצה להביא מקרה אחד מהפרקטיקה. לפני כמה חודשים הגיעה אליי נונה מאשדוד. היא בת ארבעים ושתיים, עובדת בלוגיסטיקה בנמל, חיה בין משמרות, טיפול בדודה קשישה ובן חייל בוגר. אישה מאוד אסופה מבחוץ, עם קול יבש וניסוחים מדויקים. היא אמרה כמעט ללא הקדמה: "אני צריכה טקס אהבה חזק, כי אני שוב לא מצליחה לשחרר אדם". מדובר היה בגבר שהופיע, נעלם, כתב לפני חגים, הזמין להיפגש, ואז שוב נעלם בערפל.

עשינו פריסה ודי מהר ראינו צורה מוכרת. נונה לא כל כך אהבה את הגבר הזה, אלא חיה בעלילה של חוסר בחירה נצחי. אמה חיכתה עשרות שנים לבעלה מהעבודה, מנסיעות עסקים, מרומנים זרים, והמוזיקה העיקרית של ילדותה הייתה המתנה מתוחה. עבור נפשה של נונה, אהבה הייתה המתנה כזו. אם הגבר היה זמין וברור, היא השתעממה ואף חשדה. אם נעלם – הלב התעורר. זו אמת קשה, אבל היא משחררת.

לא עשינו שום דבר על הגבר הזה. בכלל לא. במקום זאת, נונה כתבה מכתב לאמה, אחר כך לעצמה בת חמש עשרה, אחר כך ציירה בשני צבעים את צורת אהבתה הרגילה ואת צורת האהבה שגופה יכול להכיל ללא חרדה. לאחר מכן עשינו טקס מים עדין לסיום ופריסה של שישה קלפים בנושא סדר במערכות יחסים. כעבור שלושה שבועות היא כתבה לי שלראשונה לא רצתה לבדוק אם הוא היה מחובר. כעבור חודשיים אמרה משפט שאני זוכרת היטב: "התחלתי לרחם לא על עצמי, אלא על הזמן שלי". ועוד כעבור זמן מה הכירה גבר מאשקלון. לא אגדה. פשוט אדם שעונה, מגיע ולא נעלם.

לזה אני קוראת תוצאה. לא זיקוקים, אלא שינוי חוק פנימי.

לכן, כששואלים אותי אילו טקסי אהבה הם היעילים ביותר, אני עונה בכנות: אלה שאחריהם אתה מפסיק לשרת את התרחיש הישן. לפעמים זו עבודה שקטה מאוד. מבחוץ אף אחד אפילו לא ישים לב שהקסם כבר התחיל.

פרקטיקה: טקסי אהבה דרך הגוף, כתיבה וטארוט

להלן אתן טכניקה שאני משתמשת בה גם לבקשות יחידניות וגם כהמשך ביתי לאחר ייעוץ. היא אינה מכוונת לדיכוי רצון הזולת. מטרתה היא להחזיר לך את מקומך בנושא האהבה. יש בה גוף, ציור, כתיבה, מים וטארוט. זה מספיק כדי לשמוע יותר ממה שבדרך כלל נשמע בראש.

מה להכין

• שולחן נקי או אדן חלון, שבו לא יפריעו לך לפחות חצי שעה;
• קערה עם מים;
• נר לבן בפמוט יציב;
• חוט אדום באורך של בערך אמה;
• שני דפי נייר ועיפרון פשוט, בתוספת כל עפרונות צבעוניים;
• מעטפה;
• חפיסת טארוט של 5-7 קלפים. אם אין חפיסה, ניתן לדלג על שלב זה, אך אני אוהבת כשהארכיטיפ גם משתתף בשיחה.

אם אתם גרים בישראל ורוצים להוסיף נגיעה מקומית, אפשר להניח ליד ענף רוזמרין או הדס. לא ליופי, אלא כסימן לנוכחות הבית, האדמה, האקלים, ההקשר האמיתי שלכם. קסם עובד טוב יותר היכן שאינו בורח מהחיים.

טכניקה שלב אחר שלב

1. אסוף את הגוף. שב או עמוד כך שכפות הרגליים ירגישו תמיכה. הנח כף יד אחת על החזה, את השנייה – מתחת לטבור. בצע תשע נשיפות איטיות. בכל נשיפה, אל תרגיע את עצמך, אלא ציין את העובדה: היכן בדיוק בגוף שוכן נושא האהבה כעת. גרון? בטן? מקלעת השמש? כתוב שלוש מילים ללא הסברים. לדוגמה: "מכווץ", "שורף", "ריק". הגוף הוא השפה הראשונה שאינה משקרת.
2. צייר ציור ללא מילים. על הדף הראשון צייר את צורת יחסיך הנוכחיים עם האהבה. לא אדם, לא לב, לא סמל מהאינטרנט. פשוט קווים, כתמים, מרחקים, קשרים. היד יודעת לבד. תן לה שתי דקות. על הדף השני צייר את צורת היחסים שבהם אינך צריך להצטמצם, לחכות ולנחש. גם ללא מילים. השווה את הציורים בשקט. היכן יש יותר אוויר? היכן יש יותר גבולות? היכן בכלל נכנסת לדף?
3. עבור לכתיבה חופשית. הגדר טיימר ל-7-10 דקות וכתוב בזרימה, מבלי לערוך או לרכך. התחל במשפט: "אני קורא לאהבה, אבל למעשה אני מפחד…". כשהשורה הזו תתייבש, המשך: "אם הדדיות תיכנס לחיי, אצטרך…". אל תתקן את החדות. אל תערוך, אל תרכך. ככל שזה גס וכנה יותר – כך זה מדויק יותר.
4. תן קול לקולות הפנימיים. צור ארבע עמודות על הדף. בראשונה, תן לקול של אמא לדבר: מה היא חושבת על אהבה, נישואין, גברים, בדידות. בשנייה – קול הפחד: מה הוא דורש, מה הוא אוסר, במי הוא בוחר. בשלישית – קול הילד הפנימי: מה הוא באמת רוצה. ברביעית – קולך הבוגר. לא חכם ולא "נכון", אלא בוגר. זה שיודע לשלם חשבונות, לדאוג לגוף ולהבחין בין התכתבות למערכת יחסים.
5. בצע טקס מים לשחרור מקום. קח חוט אדום וקשור עליו שלושה קשרים. על כל קשר אמור בקול רם את מה שאתה מפסיק לחזור עליו. לדוגמה: "אני מפסיק לחכות לקור", "אני מפסיק לראות בשתיקה סימן לעומק", "אני מפסיק לבלבל חרדה עם אהבה". לאחר מכן קשור עוד שלושה קשרים – למה שאתה מאפשר לו להיכנס: "אני מאפשר בהירות", "אני מאפשר תנועה הדדית", "אני מאפשר רוך פשוט ללא משחק". טבול את החוט במים למשך מספר שניות. אין צורך ללחוש נוסחאות ארוכות. קולך כבר חזק מספיק, אם הוא כנה.
6. פרוס טארוט של 6 קלפים. אני אוהבת בטכניקה זו שישה מיקומים:
   • קלף 1 – איזו לולאה חוזרת באהבה;
   • קלף 2 – את סיפורה המשפחתי של מי אני נושא כשלעצמי;
   • קלף 3 – מה גופי יודע, אך ראשי מתעלם;
   • קלף 4 – היכן אני מבלבל געגוע ואהבה;
   • קלף 5 – איזו פעולה תשקם את הסדר ב-7 הימים הקרובים;
   • קלף 6 – איכות בן הזוג שמערכתי כבר מוכנה להכיל.

   הסתכל לא בספר, אלא בתגובה הראשונה. טארוט – ארכיטיפים, לא "ניבוי". אם יצא השטן, אל תיבהל, אלא שאל: היכן יש היקשרות, תלות מתוקה, משיכה מבישה? אם יצאו האוהבים, זה לא תמיד על רומנטיקה. לעיתים קרובות זוהי קלף של בחירה ואחריות על הבחירה. אם יצא המגדל, ייתכן שאין צורך לחפש בדחיפות אדם חדש. ייתכן שצריך להכיל את הרס המבנה הישן.

7. חתום את התוצאה. קפל את הציורים, המכתב והדף עם הקולות למעטפה. כתוב תאריך ומשפט: "אפתח בעוד 28 יום". הוצא את החוט מהמים, תן לו להתייבש והנח אותו במעטפה או קבור אותו באדמה בעציץ במרפסת. שפוך את המים מתחת לעץ. לאחר מכן, אל תרוץ מיד לכתוב למי שחשבת עליו לאורך כל התהליך. תן לנפש יממה של שקט.

טכניקה זו נראית פשוטה, אך בה פועלות מספר מודאליות בו זמנית. הגוף מראה את האמת לפני המילים. הציור עוקף את הצנזורה. הכתיבה מוציאה את העסקה הנסתרת עם האהבה. המים עוזרים לבסס את ההחלטה. הטארוט מוסיף עומק ארכיטיפי, שבו הסיפור האישי מתחבר למשהו גדול יותר מהצ'אט הנוכחי שלך.

אם עושים פרקטיקה כזו לאחר פרידה קשה במיוחד, אל תנסו לקבל ממנה תשובה מיידית. לפעמים התוצאה הטובה ביותר בפעם הראשונה היא לא בהירות, אלא דמעות. זו גם פעולת השדה. זה אומר שבפנים סוף סוף החלה תנועה, ולא רק שליטה.

הייתי מוסיפה עוד המלצה קטנה. אל תבצעו טקס זה בשיא היסטריה, אחרי בקבוק יין, בתוך בדיקות טלפון ליליות או מיד לאחר ריב. עדיף לבחור בוקר או ערב שקט, כשהמערכת העצבית התאוששה מעט. בחמסין, אגב, לאנשים לעיתים קרובות קשה יותר להבחין בין רגשם לבין התחממות יתר של הגוף. אם האוויר כבד, שתו מים, פתחו חלון, פשטו את צורת הפרקטיקה.

למי שאוהב מסגרות מדויקות, אומר עוד דבר. לאחר הפרקטיקה, שימו לב לא רק להודעות ולפגישות, אלא גם לדברים קטנים: איך אתם ישנים, מה מפריע לכם, את מי פתאום הפסקתם לאידיאליזציה, האם מופיע רצון לפנות מקום בארון, האם ההליכה משתנה, האם קל יותר להסתכל לאנשים בעיניים. זו לא שטות. לפעמים שינוי אמיתי באהבה מתחיל בכך שהגוף מפסיק להתכופף למילה "מערכות יחסים".

כאשר טכניקות משיכה הופכות לתלות

יש גבול דק בין טקס לתלות בטקס. כאשר אדם מפסיק לחיות ומתחיל רק "לעבוד על אהבה", הקסם אוכל את הכוחות שהיה אמור להחזיר. אני רואה את זה לעיתים קרובות: נר אחד מחליף את השני, אחר כך מצטרפות אבחונים אינסופיים, אחר כך חיפושים אחר שלב ירח מדויק, אחר כך איסור לנשום לא נכון כדי לא לקלקל את התוצאה. בפנים לכאורה תקווה, ומבחוץ – תשישות.

אבל אם אחרי הנר השלישי לא קל לך יותר, אלא מפחיד יותר, האם לא הגיע הזמן לשאול: את מי בדיוק אתה מחזיק – אדם אהוב או את חוסר היכולת שלך לשרוד דחייה?

ישנם מספר סימנים לכך שטכניקות משיכה הפסיקו להיות תמיכה:

• אתה מבצע את הריטואל לא מבחירה, אלא מפחד אמונות טפלות לפספס "חלון";
• כל תשומת הלב מתכווצת סביב אדם אחד, למרות שאין תנועה ברורה מצדו;
• לאחר הפרקטיקות גדלה לא שלווה, אלא אובססיה;
• אתה מסתיר את פעולותיך, כי בעומק אתה מרגיש אלימות או בושה;
• הגוף מגיב בנדודי שינה, מתח בחזה, אובדן תיאבון, רעד;
• החיים הרגילים מתכווצים: חברים, עבודה, ילדים, לימודים קיימים רק כרקע לציפייה להודעות.

בנקודה כזו אני ממליצה לעשות הפסקה. לא ממוסרנות, אלא מתוך כבוד עצמי. קודם כל, החזר את שגרת השינה, האוכל, הטיול, שיחה עם מי שאתה סומך עליו. אם הפרידה העלתה טראומה ישנה או חרדה חזקה, כדאי לשלב פסיכותרפיה. אזוטריקה ופסיכולוגיה אינן אויבות – הן פשוט מדברות ברמות שונות של אותה מציאות. בשפת הגוף זו ויסות. בשפת השדה – שיקום גבולות. בשפת הקבלה – החזרת צורה לכלי, כדי שהשפע לא ישפך לריקנות.

תלות זו מתבטאת במיוחד בחגים משפחתיים. בפסח, בראש השנה, אפילו בארוחת שבת רגילה אצל קרובי משפחה, נושא הזוגיות כאילו מואר חזק יותר. מי הגיע עם מי, למי יש ילדים, מי שוב לבד. אם אתה עושה טקסי אהבה מכאב ההשוואה, זה נשמע מהר מאוד. המניע הפנימי הופך להיות כזה: "עשו איתי כל מה שתרצו, רק שלא ארגיש מיותרת". בבקשה כזו יש מעט מקום למפגש חי, אך הרבה מקום לבגידה עצמית.

קרוב אליי יותר היפוך אחר. לא "שמישהו ימלא מיד את הריקנות", אלא "שאפסיק לבגוד בעצמי למען הסיכוי להיבחר". זה נשמע פחות מרשים, אבל מזה מתחילה אהבה בוגרת.

אם אתה כבר במערכת יחסים, התלות יכולה להיראות אחרת. האדם מבצע ריטואלים לא לבוא האהבה, אלא לשמירה בכל מחיר. אז הנר הופך לתחליף לשיחה, החוט – לתחליף לגבולות, והקלפים – לתחליף להחלטה. לא, הטארוט לא צריך לחיות במקומך. הוא מראה את הדפוס, אבל האדם עושה את הצעד.

לפעמים הטקס הטוב ביותר הוא לבטל את הטקס ולומר לראשונה משפט פשוט: "כואב לי כשאתה נעלם". או אפילו מפחיד יותר: "אני רואה שלא בוחרים בי, ואני אצא מזה". גם זה קסם. פשוט בלי קישוטים.

טקסי אהבה ולימודים ב"מאגיית החיים"

אני מנהלת את בית הספר של ויקטוריה רומר לא כדי שאנשים יאספו אוסף של פעולות מרשימות. מעניין אותי יותר כשאדם מתחיל לראות את הצורה. מדוע אהבתו תמיד מתפתלת לאותן דמויות? היכן במערכת מבולבלים הרצון, הפחד והנאמנות לשושלת? איך הלמניסקטה של העבר והעתיד מושכת אותו לעלילת אי-הזמינות? והיכן נמצאת אותה נקודת דעת, שבה אפשר כבר לא להגיב, אלא לבחור?

בקורס "מאגיית התודעה" אנו רואים באהבה סדר, ולא מזל מקרי. דרך טארוט, קבלה, סמני גוף, קריאת שדה, לפעמים דרך דימויי מרכבה ואופנים – לא כאקזוטיקה מוזיאלית, אלא כמפת תנועת התודעה. כשאדם מתחיל לראות את תנועת הצורה, פוחת אצלו הצורך בטקסים נוקשים. הוא כבר לא מבקש "להטיל כישוף אהבה", הוא שואל מדויק יותר: מה בי בוחר בהיעדר, מה בי מפחד מהדדיות, מה אני חוזר מתוך אהבה למערכת שלי, ולא מתוך אהבה לאדם.

בחיפה, בסדנה ברחוב העלייה השנייה 22, אני רואה לעיתים קרובות איך אחרי עבודה כזו משתנה לא רק נושא היחסים. האדם מדבר אחרת על כסף, מתייחס אחרת לגוף, בונה גבולות אחרת עם אקסים. זה נורמלי. אם הדפוס משתנה, הוא משתנה מיד במספר תחומים.

אם אתם זקוקים לחומרים לעבודה עצמית, יש לי את הפרויקט LiveMagia, ובחנות המכשפה ניתן למצוא כלים שעוזרים לשמור על מיקוד ללא תיאטרליות מיותרת. לחלק מתאים טארוט קבלי, לחלק קרוב יותר סט סמלים ביתי פשוט כמו ערכה קסומה אדומה. אבל אני תמיד חוזרת ואומרת לסטודנטים: החפץ מחזק את העבודה, ולא מחליף אותה.

אם אתם רק מכירים את בית הספר שלי, כדאי להציץ במילון המונחים ובמדור שאלות נפוצות. ואם אתם זקוקים להתאמה אישית למצבכם, יש גם שירותים שבהם אני עובדת עמוק יותר – לפי בקשה, ללא תבניות וללא הבטחות להחזיר כל אדם בשבעה ימים.

טקסי אהבה הגיוניים כאשר הם הופכים לחלק מדרך כנה יותר. לא פולחן של תוצאה, אלא דרך לשמוע מה הגוף כבר יודע, מה השדה לוחש והיכן אתה מוכן להפסיק להיות מיותר בחייך.

אם אתם מרגישים שנושא האהבה אצלכם קשור לא לאדם אחד, אלא ללולאה חוזרת, בואו ללמוד ב"מאגיית החיים". ואם אתם רוצים קודם כל פשוט לדבר על הסיפור שלכם ולהבין אם אתם בכלל זקוקים לריטואל, אפשר לכתוב לויקטוריה בוואטסאפ.